ביתם של בני משפחת בר שדה אליעזר הפך לפני למעלה מעשור להיות מעבדת ייצור יין עבור בנם צוף. על שמו גם קרוי היקב. כשהיה בן 9, אי שם לפני כ-12 שנה, הסתובב עם אביו אליעזר בסופר ובין מדפיו היה הרגע שהחליט לבקש מאביו באופן תמים למדי – “אבא, אני רוצה לייצר יין”. אם אני הייתי מבקשת את זה מאבא שלי כשהייתי בת 9, הוא היה צוחק בחינניות, רוכש לי שקית במבה כדי להעסיק לי את הפה ושאפסיק לדבר שטויות. אליעזר, לעומת זאת, נענה לאתגר בנו, עשה את כל מה שצריך לעשות והתחיל לסייע לבן שלו ללמוד איך לייצר יין. וכך קרה שילד בן 9 התחיל להתנסות בהכנת יין.

במהלך העשור האחרון האב והבן עסוקים בלמידה, התנסות והמון המון משחק עם הענבים שמגיעים כולם לבית הצנוע הזה מכרמים שנבחרו מראש מכל רחבי הארץ – החל מבן זימרה, כרמי יוסף, ועד מצפה רמון.

הם מייצרים כאן מנעד מרשים למדי של יינות – החל מלבנים, אפילו מעין כתום אחד מעניין במיוחד, בלנדים בורדולזים שונים, יינות זניים מסנז’ובזה, מלבק ופטיט סירה וגם יין קינוח מחוזק שהספיק להתיישן עשור. יש כאן כבר יינות מ-13 בצירים שונים והגישה שלהם היא לנסות יינות ללא תיסוף – ללא ביסולפיט, חומרי שימור ואפילו לא שמרים מוספים. המיקוד כאן הוא בענב ובתהליך טבעי וספונטני שהוא עובר מרגע קטיפתו ועד שהוא הופך ליין.

היקב עובד בשיטת גרביטציה – קרי, הסתמכות על כוח המשיכה. כבר יש כמה יקבים שפועלים באופן כזה בארץ, אבל הייחודי והמרשים ביקב צוף זה שהם הסבו את ביתם הפרטי המצוי באמצע שכונת מגורים מנומנמת ושקטה בערד, ליקב בגרביטציה. בקומה העליונה ישנה המשפחה, בקומת מרתף הענבים עובדים.

התסיסה כאן כאמור ספונטנית. בצוף מתערבים בנוזל רק לצורך ‘שפיה’, ואינם מבצעים סינון או הצללה. צוף אוהב לשחק הרבה עם שיטות יינניות שונות – התססה קרה בנירוסטה, יישון ארוך או קצר בחביות חדשות בקלייה מינימלית, תסיסה ארוכה על הקליפות והמון משחק עם הטופינג.
מעניין לטעום את הסוביניון בלאן שתסס 70 יום (!) על הקליפות והפיק יין כתמתם מיוחד מאוד. יין שלעומת הכתומים השונים עם הריח המאופיין, מתאפיין כאן בהמון ריח יסמין ופריחה, גוף מלא וסיומת מאוד אלגנטית ועגולה. או למשל מרלו צעיר מלא פרי ומאוד ארומטי עם 11% אלכוהול שפשוט היה תענוג לשבת לשתות בשמש קר. או לחלופין נסו את ה”אדום חצוף” (מתה על השם!) – יין הדגל של היקב שהוא לכאורה בלנד בורדולזי קלאסי המורכב מפטיט ורדו, קברנה פרנק וסירה. הכל מגיע מכרם אלול האורגני, נעשה כאמור בתסיסה ספונטנית קרה והשריה ארוכה על הקליפות והשמרים ושהה שנה בחבית עץ אלון צרפתי. התוצאה היא בלנד בורדולזי לא סטנדרטי. עוד בלטו לטובה הגוורצטרמינר המפתיע וקברנה פרנק זני ארומטי ומתובל לשפע. עוד שווה טעימה היא הסנג’ובזה הפירותית שמתגאים בה כאן ביקב. חובבי הזן ימצאו סנג’ובזה נהדר שנותן פייט רציני ליצרנים ישראלים מוכרים אחרים. הם מכנים את היקב שלהם “מעבדה”, ואכן זה מתנהג ככה. 

למען ההגינות, יצא לי לבקר ביקב צוף פעמיים בשנה האחרונה, ויצא לי בשני הביקורים לטעום, פחות או יותר, את אותם היינות. לכן זה היה מדהים לראות איך הטעימה השתנתה ובתוך שנה בלבד. הכל תוצר של המשחק הזה ותהליך הלמידה של האב והבן.

בביקור האחרון הרגיש לי שהיקב מתחיל להתעצב, להתבגר ולקבל את האופי שלו. היינות התייצבו וניתן לזהות את הקו הייחודי למקום.

את חווית הביקור ביקב תקבלו יחד עם הרצאה מפורטת ומלומדת של אליעזר על כל התהליך, של כל יין ויין. כדי שתרגישו שכם אתם נטלתם חלק מתהליך היצירה (למי שביקר אצל זאב דוניא ביקב סוסון יין, יש כאן איזה קו דמיון חלש מהדהד ברקע).    

אליעזר בנה כאן יופי של מרפסת וחדר אירוח מקסים וניתן להגיע בבקרים (בתיאום מראש), לטעימה מלאה או לבקבוק יין במרפסת, וניתן גם ללוות זאת בשולחן מלא כל טוב ועשייה ביתית של אשתו המקסימה – לחמים (יש שם אחד ממכר במיוחד, מזהירה מראש), גבינות, ממרחים, ריבות.

במקביל – אליעזר, חובב עישון ויישון בשר, מקיים כאן אחת לתקופה את משתה האבירים שלו. גם זה, עם היין הביתי ועם המון (המון!) בשר. הוא ממליץ לקחת חדר וללון מאוד קרוב אחרי הערב הזה.

כאמור – זו חווית יקב מאוד שונה, לא קלאסית ובוודאי לא רגילה. חלק מהטעמים שיש כאן הם אולי טעמים לא מוכרים ויכול להיות שגם לא ידברו אליכם. אבל זה בסדר, כי זה בדיוק החוויה כאן. באנו ללמוד וליהנות גם מהלמידה. תבואו עם ראש פתוח והמון קיבולת (ליין, ולהסברים של אליעזר). תתמסרו.   

לא ניתן לרכוש את יינות היקב בחנויות השונות, אלא ביקב עצמו בלבד.    

היקב לא פתוח בשבת, אלא בתיאום מראש.

עלות הטעימות 60 ₪. מגש הגבינות 120 ₪.

משתה האבירים “מדורת השבט” (בשר) בימי חמישי או שישי. יש לעקוב אחר הפרסומים של היקב/אליעזר או בתיאום קבוצה מראש.