קטגוריות
הדרכות יין

יישון ואחסנת יין

יישון יין
ואחסנה נכונה

אחסנה נכונה של יין תעזור לשמירתו לאורך זמן ארוך יותר.
בנוסף נוכל לשבח את היין שיש ברשותנו היום ולהגיע איתו לשיאים חדשים

תחילה אנו צריכים להבין שכל יין יש חלון זמנים אופטימלי, חלון השתייה של יין הינו פרק הזמן בו היין נמצא בתנאים מיטביים לשתייה. זמן זה מבוטא בדרך כלל במספר השנים משנת הבציר. אם נפתח את היין לפני תחילת חלון השתייה שלו, יתכן והוא יהיה “צעיר מדי”. למשל, יין אדום עלול להיות עפיץ מדי או בעל חמיצות בולטת מדי. במידה ונפתח אותו לאחר תום חלון השתייה שלו, יתכן והיין יהיה “גמור”: צבעו חום, הוא יאבד מהרעננות והפירותיות שלו ויפתח ריחות חמצון וממש יזכיר לנו חומץ דבר שיגרום לו לאבד את ארומות שרצינו. השיא של היין זאת הנקודה בה היין בעל מקסימום מורכביות וארומות הוא מרגיש נעים בפה כי רוב הטאנינים נהפכו לרכים. קיימים יינות שיכולים להתיישן 3 שנים, יש בין 5-10 ויש אף יותר. הדבר תלוי מאוד ביין באיכותו, סוגו, טאנינים, אלכהול, סוכר  ועוד.
תמיד לפני קניה או פתיחת יין מומלץ לברר לגבי טווח הזמנים האידאלי עבור היין, לרוב זאת תיהיה הערכה אך מומלץ לפעול לפיה.

התנהגות איכות היין לפי זמן

גרף התנהגות יין

אז מה קורה בכלל בקבוק בזמן אחסנה?

יין הוא דבר דינמי, תמיד, בכל שלב שלו, גם אחרי תהליך הייצור בזמן שהוא סגור בבקבוק. חומצות שביין, אלכוהול, טאנינים, וכלל המרכיבים מגיבים אחד עם השני לאורך זמן. על פעם שאתם פותחים בקבוק  אתם תופסים את היין בשלב אחר בהתפתחות שלו. ריכבים מסויימים נקשרים זה לזה ומתאגדים ע ד שמגיעים לגודל מסויים שכבד מהנוזל ויוצר משקע,
היין יכול להשתנות במספר גורמים:

ארומות: ככול שיין מתחיל להתיישן ישנם ארומות מסוג שלישי (“בוקה”) שמתפתחות אלו  ארומות של פרי, פרחים, אדמה, חבית תלוי בסוג היין, לכל ענב יש את ה”בוקה” שלו, אין לנו יכולת להבחין בהתחלה אך לאחר מספיק זמן בבקבוק הארומות מתגלות. לדוגמה לקברנה סובניון ומרלו ארומות  טבק יבש,וקופסת סיגרים, לסירה בשר מעושן,  עוד ארומות מסוג שלישי: כרמל,סוכר חום, אגוזים ועוד.

טקסטורה: גם מבחינה טקסטואלית היינות משתנים, יינות לבנים הופכים ליותר צמיגים ושומנים ואילו האדומים נוטים להרגיש חלקים יותר. הסיבה לכך את התפרקות הטאנינים והפיכתם לרכים יותר.

 

צבע: צבע היין הוא הדבר הקל ביותר להבחנה ולכן הוא האינדיקטור הטוב ביותר לגיל היין ,  יינות לבנים מתפתחים מצבע לבן חיוור לצבע זהב/ענברי, לעומתם האדומים הופכים מאדום ליותר חום/כתום חיור. ניתן להכליל ולהגיד שיינות לבנים מקבלים גוונים נוספים ואדומים מאבדים את הצבע שלהם, לפי הציור מטה:

כמה זמן ליישן?

במידה וניסנו לברר מה  פוטנציאל אחסנת  היין ולא הצלחנו  ניתן לפעול לפי כללים אלו:

יינות אדומים קלים ופירותיים לא מיועדים ליישון ארוך. ניתן לשמור אותם משך שנים בודדות (שנה עד שלוש) משנת הבציר בתנאי אחסון נאותים. לאחר מכן, הם יחלו לאבד טעמים וארומות.

יינות לבנים קלים ויינות רוזה – אלה מיועדים בדרך כלל לשתיה בטווח הקצר (עד שנתיים ממועד הבציר), אם כי ישנם ביניהם יוצאים מן הכלל אשר מיועדים ליישון ארוך.

יינות לבנים בעלי גוף מלא – יכולים להשתבח ביישון,  מאוד תלוי  בצורת היצור והענבים ישמרו וישתבחו בין 2-6 שנים ממועד הבציר

יינות אדומים איכותיים, עשירים יותר בפנולים, טאנינים, אלכוהול, סוכר וחומצה, יישמרו לתקופה ארוכה יותר. חלקם אף ישתבח לאורך הזמן ויפתח קשת רחבה של טעמים וארומות שלא היו קיימים ביין בצעירותו, כלל חלון השתייה של יינות אדומים ישראלים איכותיים הוא 5-10 שנים ממועד הבציר. יינות אדומים כבדים ואיכותיים מחו”ל, התשובה מורכבת יותר. חלק מיינות בורדו, בורגון, ריוחה,  ואחרים בעולם הישן  ניתן ליישנם שנים ארוכות. יינות אלו יגיעו לשיאם אחרי 10-20 שנה ממועד הבציר ויפתחו עם השנים עושר טעמים ומורכבות נפלאים. אבל אלו הם רק מיעוט שבמיעוט ולגבי השאר יש להיצמד ל 5-10 שנים. 

אורך זמן היישון נקבע רק אם עומדים בכלל התנאים שמופרטים בהמשך, במדיה והתנאים לא אופטימליים זמן האחסנה והיישון מתקצרים משמעותית. 

לעתים אף יש פוטנציאל כלכלי, יינות אשר נשמרים בתנאים טובים ובני  5 ומעלה, יכולים להכפיל את ערכם פי כמה וכמה, אך רובנו עושים זאת כדי לבחון את התפתחות היין לאורך השנים ולא בכדי להרוויח כמה שקלים.
להלן הכללים שיעזרו לנו  יין לאורך זמן:

כלל ראשון

טמפרטורה נכונה

יש לשמור את היין בטמפרטורה בין 14-16 מעלות
חום הוא האויב של היין, הוא יכול לגרום לו להתבשל ולזרז תהליכים שאנו לא רוצים במדינות חמות ואנחנו בניהם אין להשאיר יין בחוץ. גם קור יכול לגרום נזקים,לדוגמא פגיעה בפקק שעם, לכן לא מומלץ לשים במקרר. טמפרטורה אידאילית בין 14-16 מעלות.

כלל שני

טמפרטורה נכונה

יש לשמור את היין בטמפרטורה בין 14-16 מעלות
חום הוא האויב של היין, הוא יכול לגרום לו להתבשל ולזרז תהליכים שאנו לא רוצים במדינות חמות ואנחנו בניהם אין להשאיר יין בחוץ. גם קור יכול לגרום נזקים,לדוגמא פגיעה בפקק שעם, לכן לא מומלץ לשים במקרר. טמפרטורה אידאילית בין 14-16 מעלות.

כלל שלישי

אחסון בשיכבה

יש לשמור על כ-60% לחות
אחוזי הלחות המתאימים לאחסון יין הם 70%-50%. מעל אחוזים אלו הסביבה כבר לחה מדי ועלולה לפגוע בפקק וביין. מתחת לאלו, הסביבה יבשה מדי ותגרום להתייבשות הפקק.

כלל רביעי

שמירה בחושך

יין אוהב חושף, לכן הומצא המושג יין הולך לישון לכמה שנים...
חשיפת היין לאור, בעיקר אור שמש ישיר, פוגעת בו משמעותית וגורמת לחמצונו. אחסון יין צריך להתבצע בתנאי תאורה נמוכים ככל האפשר. מקרר יינות שומר על סביבה חשוכה יחסית עם תאורה שאינה ישירה מן החוץ. יש יקבים שנותנים את היין עם מעטפת ניתן לשמור, יש לשים את היין באיזור חשוף או לעטוף אותו

כלל חמישי

לא להזיז

תזוזה מזרזת תהליכים, ואנו רוצים לתת להם לקרות בזמנם
ישנן תיאוריות כי רטט ותזוזה עלול לפגוע ביין בטווח הארוך על ידי האצת התגובות הכימיות בנוזל. כמה אספנים רציניים מתעצבנים אפילו על התנודות העדינות הנגרמות על ידי מכשירים אלקטרוניים, למרות שיש מעט עדויות המתעדות את ההשפעות של זה, במקרה שלנו פשוט כמה שפחות להזיז.

כלל שישי ורק למחמירים

יין אוהב שקט

רעש הוא גלים כלומר תזוזות.. מתקשר לכלל החמישי
קולות ורעשים חריגים , לא מודבר על דיבור רגיל יכולים לזרז תהליכים משום שרעש וקולות זה למעשה גלים אשר יוצרים לחץ

המקום הטוב ביותר ליין הוא מקרר יינות, ישנם תחליפים כמו מרתפים או מקומות אחרים מקוררים ומוצלים, אך מקרר יין הוא אופטימלי, הוא שומר על ככלל התנאים ואין צורך להתערב כל פעם ולבדוק.

הכלל האחרון שלי הוא תמיד עדיף לשתות יין טיפה לפני השיא מאשר יין שכבר החמיץ, אין טעם לאגור יין ואז להתאכזב לאחר כמה שנים..

אהבתם?

Facebook
Email
WhatsApp

פוסטים קשורים:

קטגוריות
הדרכות יין

לא סיימתי את הבקבוק יין…

מה קורה אם לא מסיימם בקבוק?

השאיפה תמיד היא לסיים את  הבקבוק באותו יום, אבל מה קורה עם לא הצלחנו?

אז מה עושים אחרי פתחית בקבוק?

בפרק הקודם ראינו את היתרונות של חמצן לאחר פתיחת יין, אבל ליין ולחמצן יש יחסי אהבה שנאה,  כמו שהחמצן עוזר לטעמים חדשים  ביין לצוץ, החמצן יכול גם לעשות נזקים כאשר הוא מגיע בכמות גדולה ולאורך זמן ארוך.
מרגע שפתחנו את היין ומשום מה לא סיימנו את הבקבוק מתחיל מאבק בחמצן, התוצר הסופי של יין וחמצן הוא חומץ, וזה לא נעים לאף אחד לשתות. יין יהפוך לחומץ בין 3-5 ימים לאחר הפתיחה אך עוד לפני שיהפוך לחומץ היין יאבד טעמים ואיכותו תפגע. מהירות ההתחמצנות תלויה במספר גורמים:

  • כמות האלכוהול ביין , כמות גבוהה עוזרת לשימור.
  • רמת הטאנינים , כמות גדולה עוזרת לשימור.
  • כמות חמצן באוויר.

בשל סיבות אלו יין קינוח מחוזק נשאר אף יותר זמן מכלל היינות שאנחנו מכירים. 
לא סיימתם את הבקבוק? נרצה להאריך את זמן חיי המדף של היין אחרי שנפתח,
מה ניתן לעשות? רשמנו פה מספר פתרונות, הסידור הוא לפי פתרונות זולים, פשוטים אך פחות יעלים בראש ואח”כ הפתרונות היקרים שמחזיקים יותר זמן.

יין אחד

להכניס למקרר הבייתי עם פקק הבקבוק

טמפרטורה הנמוכה שבמקרר מאיטה באופן משמעותי את תהליך ההתחמצנות ומאריכה את חיי המדף של היין. מה שכן, ביינות אדומים, כשנרצה לשתות את היין פעם נוספת, נצטרך לזכור להוציא אותו מהמקרר ולתת לו להתחמם לטמפרטורה הנכונה.

אחסון הבקבוק במצב עומד - מאונך

במצב שכיבה, שטח הפנים של הנוזל שבא במגע עם החמצן הכלוא בבקבוק גדול הרבה יותר מאשר אם הבקבוק עומד. לכן, הקפידו תמיד לשמור על הבקבוק במצב שהוא עומד לאחר פתיחה.

יין 3

העברה למיכל/בקבוק קטן יותר

העברת היין הנותר לבקבוק או מיכל קטן יותר, אפשר גם כמה בקבוקים קטנים, היא שיטה טובה להקטין את כמות המגע בין היין לחמצן,יש להקפיד שהבקבוק החדש יהיה מלא עד הסוף ללא מקום לאוויר,  כך הנוזל דוחה את החמצן החוצה ואנו נבטיח שכמות החמצן תהיה מינימלית.

יין 4

שאיבת החמצן מהבקבוק

כיום ישנם  מספר רב של משאבות ביתיות פשוטות שבאמצעותן ניתן להוציא את החמצן שבבקבוק. העלות לא גבוהה(נא בין כמה עשרות עד 200 שקלים) והתרומה שלהן להאטת תהליך ההתחמצנות גבוהה מאוד באופן יחסי.

יין 5

גז תחליפי שדוחה חמצן

זהו הפתרון הטוב ביותר אך היקר ביותר, ע”י הזרקת גז אחר לדוגמה חנקן או ארגון החמצן נדחה החוצה  בשל שיקולים פיזיקליים (משקל סגולי), והגז שנמצא כרגע בבקבוק לא  מייצר אינטראקציה כימית עם היין ולכן לא משנה את טעמו ולא מתקיימת התחמצנות.

Myyain

אהבתם? שתפו

Facebook
Email
WhatsApp

פוסטים קשורים:

קטגוריות
הדרכות יין

לסובב או לא לסובב את כוס היין

כולנו ראינו את זה, רובנו עושים את זה, אבל השאלה האם אנחנו מבינים למה עושים את זה? והאם ניתן לעשות זאת לכל סוג יין?
ראשית הפעולה נקראת ערסול , בה אנו מסובבים את הכוס היין. הסיבה העיקרית שעושים זאת היא  בכדי להכניס עוד אוויר לייתר דיוק  את החמצן מהאוויר ליין הסיבוב מגדיל את שטח הפנים ואת זרימת האוויר בכוס.
סיבה נוספת ואף יש הטוענים שהיא העיקרית  היא הידיעה שהסיבוב  עוזר לשחרר את תרכובות הארומה השונות המצויות ביין. התרכובת יכולות להגיע לאפינו על גבי אדי האלכוהול, והתרכובות הללו הן הסיבה לכך שליין יש מגוון כזה של ניחוחות וטעמים,תרכובות אלה הן מולקולת קטנות, וכפי שאמרנו הן “תופסות טרמפ”  על אדי האלכוהול,  שמעביר את ניחוחות היין למערכת הריח. אנו אומרים ארומה מכיוון שחלק גדול מההנאה מהיין נמצא ביכולת הריח של האף שלנו. אם אתם רוצים להבין את החשיבות של ארומות ותרכובת אלו תנסו לטעום יין כאשר האף סתום, כל הטעמים ומורכבות תעלם.

הסיבה הנוספת לערבב יין היא פחות עבור שותה היין הממוצע, ומשמש יותר אצל טועמים מקצועיים והסיבה היא סיבוב היין יכול לתת לנו מספר פרטים טובים יותר על אופי היין, לדוגמה דרך דמעות היין/רגלי היין, (הדמעות מתייחסות לשאריות שנותרו על הזכוכית לאחר שהמערבולת התיישבה והיין זולג סביב הזכוכית בהרמוניה צמיגה למי זוכר קצת כימיה/פסיקיה אז התופעה היא אפקט מרנגוני) הדמעות הללו אם הם נעים לאט או מהיר? האם הם עבים או דקים? כל אלו נותנים לנו מידע על היין עוד לפני שטעמנו אותו, פירוט לכך יהיה בפרק הטעימה. סיבוב יכול לעזור לנו גם להבין  את הצבע המדויק של היין על כל גווניו שמתפרקים ברגע שיש שכבה דקה יותר בסיבוב.

 

הדרך הקלה ביותר להתחיל היא להניח את האגודל והאצבע שלך בבסיס כוס יין בזמן שהיא מונחת על השולחן, ואז צייר עיגולים קטנים על השולחן תוך כדי אחיזה בבסיס הזכוכית. עשה זאת פעם אחת במשך כ 5-10 שניות ואז הריח שוב. שמתם לב שהניחוחות מועצמים הרבה יותר, ועכשיו עליכם להיות מסוגלים להריח פרופילי טעם בקלות רבה יותר, אם הזמן אפשר בלי המשטח אך תזהרו כל אחד שפך על חבר או על עצמו בהתחלה.

ניתן לראות שאם הזמן אפשר גם לסובב ללא משטח תמיכה…

את כלל היינות ניתן לערסל, חוץ מיינות מבעבעים משום שאנו רוצים לשמר את הבועות. יש אנשים אשר חושבים שלא נהוג לא לערסל יינות לבנים אך אם תנסו אתם  תצליחו להבדיל  בארומות עם ובלי סיבוב הכוס. כמו כן יינות לבנים מלאים בעלי מקרם שומני שמתנהג דומה ליין אדום ונרצה לראות את האפקט של דמעות היין גם בהם.
אהבתם? שתפו ותלמדו את החברים איך לסובב את הכוס…

Facebook
Email
WhatsApp

פוסטים קשורים:

עמוד הדרכות:

נושא הבא:

קטגוריות
הדרכות יין

הגשה ומזיגת יין

הגשת ומזיגת בקבוק

טקס מזיגת היין כולל הרבה שלבים, על מה אנחנו צריכים להקפיד באמת? ומה סתם נראה יפה ...

מי מאיתנו  שהיה במסעדות שמכבדות את עצמן והזמין בקבוק יין זוכר את טקס היין שם, אך גם כאשר אנו שותים בבית יש כמה כללים שיש לשמור על מנת להעצים את החוויה מהיין, הטקס מכיל בתוכו כללים שלא רק נראים טוב אלא עוזרים לנו למקסם את החוויה מהיין.
לדוגמה המזיגה, כאשר מוזגים יין אין למלא את הכוס עד סופה, גם אם אנחנו שותים בקבוק לבד יש להקפיד על כמות של סטנדרטית של 180 מ”ל לכוס (קצת פחות משליש כוס), כדי להשאיר מקום ליין לנשום ולהיפתח, וגם מספיק מקום על מנת לסחרר אותו (סיבוב לטובת הכנסת חמצן הסבר בפרק הבא). היוצאים מן הכלל הם יינות מבעבעים אשר מוגשים בכוסות דקות וארוכות יותר ואותם ניתן למלא יותר (שלושה רבעים מהכוס), אך גם כאן יש להשאיר מעט מרווח על מנת שהיין ינשום.

דקנטר

ישנם יינות “סגורים” אשר לא מביאים לידי ביטוי את כל עוצמת הטעמים והניחוחות מיד עם פתיחת הבקבוק. העברתם לכלי זכוכית רחב מידות הנקרא דקנטר עשויה לעזור להם להיפתח מהר יותר. ליין בדקנטר יש שטח פנים רחב יותר המאפשר לו לנשום ולהיפתח מהר יותר כמו כן הטאנינים יהיו קצת רכים יותר ברגע המגע עם החמצן.
מומלץ להעביר  יינות בעלי גוף מלא כמו מרלו, קברנה סוביניון, יינות אלו נוטים להכיל טעמים עמוקים ומורכבים יותר ולכן דורשים יותר זמן עם עם האוויר לפני הגשתם כלומר יותר חמצן בכדי להגיע לשיא שלהם.
יינות בעלי טעמי פירות חזקים ויינות בעלי גוף קל  כגון פינו נואר, וטמפראניו מוכנים לשתייה תוך זמן קצר יותר  ושימוש בדקנטר עשויה לעשות יותר רע מטוב, לכן כל יין אדום מומלץ להעביר לדקנטר.
יינות לבנים מלאים מזנים כמו ויונייה ושרדונה יכולים לעתים להרוויח ממעט זמן בדקנטר אך לרוב לא נוטים להשתמש בדקנטר ליין לבן או רוזה, אלא במתן אוויר בבקבוק.
ישנם מספר סוגי דקנטר כפי שניתן לראות בתמונה העליונה, לכל סוג יין את הדקנטר המתאים לו, בהמשך נרחיב על איך בוחרים דקטנר נכון לסוג היין, אך כרגע בשלב זה נסתפק בדקנטר הבסיסי והנפוץ שנמצא בתמונה התחתונה.

אין דקנטר ? לא בעיה בכלל

הדרך הבסיסית לתת ליין לנשום, היא  להשאיר את הבקבוק פתוח מיד עם פתיחתו, בשל מבנה הבקבוק (גוף רחב ופייה צרה) והמילוי של היין  עד לצוואר, שטח המגע של היין עם החמצן קטן מאוד , וכך גם השפעתו על היין, לכן מומלץ למזוג מעט יין לכוס עד לקו הרחב של הבקבוק להגדלת שטח המגע עם החמצן, בנוסף היין בכוס יפתח וינשום מהר יותר. זמן הנשמיה משתנה מיין ליין  היא יכולה להיות מספר דקות או אפילו כמה שעות,  ככל ממוצע ניתן לחכות בין 15 דקות עד חצי שעה.  תרגיל שניתן לנסות  הוא לראות כיצד היין מתפתח עם הזמן, האם מגלים ארומות וטעמים חדשים לאחר כמה שעות שהיין פתוח? האם היין משתפר אחרי כמה שעות של נשימה?

טמפרטורה יין

טמפרטורה

גורם נוסף חשוב בהגשת יין הוא הטמפרטורה. יינות באים לידיי ביטוי בצורות שונות בטמפרטורות משתנה, לדוגמה יין לבן בעל גוף מלא, אשר סגור ועצור כאשר הוא נמזג ישירות מהמקרר בטמפרטורה של 3-4 מעלות צלסיוס, אך כעבור עשר דקות בטמפרטורת החדר תכונות הפירות והמינרלים בו נעשים יותר מודגשים.
כשזה נוגע ליין, הסביבה חשובה מאוד, ריחות מבישול, עישון או הסביבה עלולים לפגום באוויר ובכך לשנות את טעם היין. בידוד ריחות אלה מהיין יגרום לחוויה יותר מהותית מהיין. זהו יכול להיות ניסוי למי שרוצה  להתמקצע קצת ביכולת הטעימה שלו, לנסות לטעם יין קר לעומת אותו יין בטמפ’ הנכונה שלו ולראות כמה טעמים נוספים הוא מקבל. להלן הטמפרטורה המומלצת לכל יין:

יינות מבעבעים –  סביב °C5.

יינות לבנים גוף קל/ארומטים/רוזה –  סביב 7°C.

יינות לבנים גוף מלא –  סביב 11°C.

יינות אדומים גוף קל –  סביב 15°C.

יינות אדומים גוף מלא –  סביב 20°C.

יינות קינוח  – תלוי מאוד, לדוגמה פורט לבן  סביב 10°C, פורט אדום סביב 16°C ,לשרי נע בין 8-14 °C  תלוי בסוגו.

מזיגה נכונה

יין יש למזוג באיטיות ובמתינות ולא לחבוט את הבקובוק בכוס ולא בזרם חזק. תמיד מומלץ  לקחת את כוס היין ביד אחת, להטות אותה באלכסון לעבר צוואר הבקבוק ולתת ליין לזרום לתוכה באטיות, במידה ואי אפשר והכוס צריכה להישאר נייחת על השולחן נמוזג לתוך המרכז, במידה ונוצרות בועות בכוס במהלך המזיגה, הדבר אינו מהווה בעיה , הבועות אמורות להעלם  מומלץ להמתין לכך(מזיגה איטית תמנע זאת מכתחילה). כדי שהטיפות האחרונות לא ירטיבו את מפת השולחן או את הבקבוק בתום המזיגה, מוזגי יין מסובבים קלות את הבקבוק ומרחיקים אותו מהשולחן תוך כדי משיכת הזרוע לאחור בדרך זו טיפות היין האחרונות נשארות תלויות על פיית הבקבוק, ההמלצה תמיד לסבוב לכיוון המנוגד לתוויות כך במידה שכן נפלה טיפה, היא תהייה מאחור ולא בפנים/תווית היין.

אהבתם? שתפו עם חברים

Facebook
Email
WhatsApp

פוסטים קשורים:

קטגוריות
הדרכות יין

איך להחזיק כוס יין

איך להחזיק כוס יין

עולם היין מלא גינונים ונימוסים לעתים נשתה את היין לבד ולעיתים בחברה. בפרק זה נסביר כיצד להחזיק את הכוס בצורה הנכונה ולמה זה חשוב מעבר לכך שזה נראה טוב

ישנם דרכים רבות להחזיק כוס יין, ותוכלו לעשות זאת בכל דרך שתחפצו. כל עוד אתם עומדים בחוק אחד בלבד! כל  דרך שתבחרו  היא טובה זה ממש לא משנה את הטעם של היין. למרות עובדה זו, לא ניתן להקל ראש במצבים חברתיים מסוימים. אם אנו נמצאים בחברה בה נוהגים לבחון גינונים אלו יותר ברצינות, יש יותר להקפיד על כך, אז ראשית אציג את החוק היחידי אותו יש לעשות והוא: החזקת הכוס מהרגל שלה. זהו. ברגע שתעשו זאת אתם עושים את זה נכון. ישנם שתי סיבות לכך הראשונה לא מלכלכים את גביע הכוס ביין וניתן לראות ולבחון את צבע היין, גם את היד אנחנו לא מרטיבים בזיעה של היין במידה והוא קר. הסיבה השנייה היא לא לחמם ולשנות את הטמפרטורה של היין. אחיזה  בגביע תחמם את היין ואנו רוצים לסמוך על כך שמזגו לנו אותו בטמפרטורה הרצויה.

להלן שלושת הדרכים:

אחיזת רגל

אחיזת כוס יין

צבט את רגל כוס היין בין האגודל, והאצבע האמצעית.

כשאתם ממקמים את האצבעות, הניחו אותם על החלק התחתון של רגל הכוס. האצבע האמצעית שלך צריכה לנוח על הרגל ממש מעל הבסיס.

רק שלוש האצבעות הללו יבואו במגע ישיר עם רגל הכוס. שתי האצבעות הנותרות שלך צריכות באופן טבעי לנוח על גבי הבסיס.

זו הדרך הסטנדרטית להחזיק כוס יין. החזקתו בצורה זו אמורה לספק יציבות רבה.

צביטת בסיס

אחיזת כוס יין

צבט את רגל הכוס ממש מעל הבסיס בעזרת האגודל והאצבע המורה.

השתמש באצבע האמצעית כדי לתמוך בכוס , על ידי הרחבתה כלפי חוץ לאורך החלק התחתון של הבסיס.

 

הרשו לשתי האצבעות הנותרות שלכם לנוח באופן טבעי. הם עשויים ללחוץ לכף היד שלך או לעקוב אחריהם עם האצבע האמצעית.

אחיזה תחתונה

אחיזת כוס יין

השאר את האגודל על בסיס הכוס, תוך כדי תמיכה בתחתית הבסיס בעזרת האצבע והאצבע האמצעית.

אף אחת מהאצבעות שלך לא נוגעת למעשה ברגל הכוס בעת השימוש בטכניקה זו.

האצבעות צריכות להתעקם בעדינות לכף היד. השתמש בבאצבעות האמצעיות שלך כדי לתמוך בבסיס.

שים לב שסגנון זה מקובל חברתית, אך הוא גם הכי פחות יציב. עדיף לתרגל זאת כשאתה לבד לפני שאתה משתמש בו בחברה מנומסת.

לסיכום,

ישנם כמה דרכים להחזיק את הכוס, תבחרו בדרך שנוחה לכם כל עוד שאתם לא נוגעים ב”קערת” הכוס.

פוסטים קשורים:

קטגוריות
הדרכות יין

בחירת כוס ליין

כוסות יין

בחירת כוס מתאימה ליין

בניגוד למשקאות קלים, שבהם אין חשיבות לצורת הכוס ולגודלה, הרי שליין ומשקאות בעלי ארומות וטעמים מורכבים יש חשיבות לסוג היין. אם נקדיש מחשבה לאופן ההגשה ולכוסות הנכונות, תעלה עוצמת ההנאה והחוויה מיין. כיום מייצרים כוסות יין בגדלים שונים ובצורות שונות בדיוק בשביל סוגי יין מסוימים. צורת הכוס משפיעה על ריכוז הארומות והטעמים. צורת הכוס והיקף מפתח שפתי הכוס ישפיעו על זרימת המשקה מהכוס אל חלל הפה ובאיזה מקום על הלשון יפגוש אותו היין. ולמה זה חשוב? כיוון שעל הלשון ישנם רצפטורים – חיישנים של טעם. בקצה הלשון ישנו ריכוז גדול של קולטני מתיקות, בצידי הלשון החמיצות וכן הלאה. על כן ישנה חשיבות למקום שבו ינחת היין כאשר ישתו אותו, בנוסף כמות החמצן שנרצה במגע עם היין תקבע לפי סוג הכוס.

בשנת 1961 גילה יצרן כוסות אוסטרי בשם קלאוס ריידל כי לכל סוג יין יש תכונות ייחודיות כגון חומציות מינרלים, טאנין, אלכוהול וכדומה, והתחיל לעצב כוסות מיוחדות עבור כל סוג יין. על ידי עיצוב כוס לסוג היין הצליח ריידל לרכז את הטעמים הרצויים ביותר בכל יין על מנת לספק את חוויית השתייה הטובה ביותר לכל סוג, כיום ריידל נחשבת לאימפריה ועלות של כוס בארץ היא יותר מ 100 שקלים.

כוס יין לבן קל

יין לבן קל/ יין ארומטי

יין לבן קל

ליינות הקלילים תתאים כוס קטנה יותר, בעלת שטח פנים קטן יותר שתשמור על הארומות של היין, על המבנה הפרוחני שלו, על הטמפרטורה הצוננת שלו, כזאת שתספק חוויה ארומטית טובה יותר בשל הקרבה בין האף לבין היין.

יין אדום גוף קל

יין אדום קל

בעל רמת טאנינים נמוכה ואחוז אלכוהול נמוך. מתאים ליינות קלילים שמתאפיינים בארומטיות נעימה ורעננה, מיוצרים מזני ענבים כמו זינפלנלד, (אגב לפינו נואר בנמצא במשפחת האדומים הקלים יש כוס משלו בצורת יהלום, לא צריך להגזים).

יין מבעבע

יין מבעבע

הכוס גם מכונה החליל, כוס ארוכה שעוזרת לשמירת הבועות, אך מוסבכת לשטוף.

יין קינוח

יין קינוח

פה צר מפחית את האידוי ומרכז את הניחוחות, גבוה מספיק כדי לאפשר לנשום ולשחרר את הניחוחות נועד להוביל יין לאט לאט במרכז הפה לכיוון הגב כדי לאפשר גילוי מתיקות. הכוס קטנה בעזרת צורתה מכוונצ את היין לחלק האחורי של הפה כך שהמתיקות לא תציף.
יין לבן גוף מלא

יין לבן גוף מלא

יין לבן גוף מלא

יינות הלבנים המלאים יותר כדוגמת יין מזן השרדונה שיושן בחבית עץ או מזן הויונייה תתאים כוס יין גדולה יותר, בעלת נפח גדול יותר, זאת שקלאוס רידל מכנה כוס מונראשה והתפקיד שלה להדגישה את המרקם הקרמי של היין ואת מורכבות הטעם שלו.
יין אדום גוף מלא

יין אדום גוף מלא

יין

יין אדום גוף מלא

רמת טאנינים גבוהה ואחוז אלכוהול גבוה, מורגשים הכי טוב בכוסות בעלות מפתח צר המנחה את היין למרכז הלשון, דבר המאפשר ליותר אלמנטים של היין, כמו חומציות וטאנין, להתבטא בו זמנית, הכוס דומה בצורה לכוס של יין אדום גוף קל אך גדול יותר.
כוס יין רוזה

יין רוזה

יין רוזה

צורת הזכוכית היא בעלת צורת יהלום היוצרת שטח פנים רחב יותר בנקודת האמצע של הכוס, ומאפשרת קצב אידוי גבוה יותר של אלכוהול, ומעצימה את ניחוחות הפירות והפרחוניות של היין כשהוא נכנס לפה.

אין צורך לשלם מאות דולרים על כוסות יין עשויות בדולח על מנת לשתות יין. נכון שכוסות איכותיות יותר יחזקו את הטעם ואת הארומה של היין, אבל זה לא הכרחי להערכת יין. מתחילים בתחום היין  יכולים להסתדר עם שני סוגי כוסות: כוס יין המתאימה גם ליין לבן וגם לאדום, בעלת קערה רחבה מספיק לסחרור היין בכוס ואשר המפתח מצטמצם לקראת הפה על מנת לרכז את הארומה, אגב ניסוי מעניין שיש לעשות לנסות לשתות את אותו יין באותו זמן עם כוס רידל מתאימה ועם כוס יין “פשוטה” שיש בבית. האם הרגשתם הבדל?

ניקיון הכוסות

על מנת שלא לקבל טעמים או ריחות נלווים למשקאות שאנו לוגמים יש לדאוג לניקיון יסודי ביותר של הכוסות. יינות בעלי טעם חריג הם לעתים קרובות תוצאה של שאריות מכוס לא נקייה. דאגו לשטוף את כוסות היין בנפרד משאר הכלים. מומלץ לקנות מברשת ספוג המיועדת לכוסות יין. ניתן למצוא כאלה בכל חנות למוצרי מטבח. שטפו את הכוס במים חמים ללא סבון, כיוון שהוא עלול להיכלא בכוס. אחר כך הניחו את הכוסות הפוך לייבוש, חשופות לאוויר.
טיפ להגברת הטעמים של היין וניטרול  טעמים נלווים ולא רצויים, לאחר השטיפה ולפני השימוש שיפכו מעט מהיין לכוס בכדי לשטוף אותה, מספיק כמות מעטה שאותה תעבירו בכוס לאורך כלל הדפנות בכדי לנטל ריחות שהיו בכוס או שאריות אבק או מים.
בטעימות יין רבים שוטפים במים את הכוס יין מטעימה לטעימה, אך הדבר פוגם בטעם, תמיד עדיף להשאיר את היין עם שאריות היין הקודם.

אהבתם? שתפו…

פוסטים קשורים:

קטגוריות
הדרכות יין

מושגים מתחום היין

הגדרות יין

יש כל כל הרבה מונחים ומושגים מעולם היין, לעיתים נראה שיש לתחום שפה משלו. ניסנו לעשות קצת סדר בבלאגן ולהביא את חלק מהמונחים ומהמושגים בתחום:

ארומה

הארומה היא מושג המתאר למעשה את הריחות המאפיינים יין. הארומות נקלטות בחלל האחורי של הפה ומשם מועברות לחלל האף על מנת שנוכל לזהות אותן. יש להפריד את הארומות של היין ומהטעמים שלו (מתיקות, חמיצות, מרירות ומליחות) ,כשאר ניהיה עם אף סתום  שנתקשה בהרחת הארומות (לעיתים אנו מבלבלים בטעמים, כבר יצא לי לשמוע מספר פעמים ליין יש טעם של דובדבנים). הארומות הן נדיפות מאוד בטמפרטורת החדר ולכן כדאי ומומלץ להגיש את היין בטמפרטורה המתאימה כפי שיורחב בהמשך. נהוג לחלק את הארומות לשלוש:

  1. ארומות ראשוניות שמקורן בענב עצמו.
  2. ארומות שניוניות שמקורן בהתססה עם השמרים וכלל תהליך ייצור היין.
  3. ארומות שלישוניות (“בוקה”) שמקורן בהתיישנות בחבית האלון ובבקבוק, ובמורכבות שנוצרה ביין כאשר הוא כבר תוצר מוגמר.

    להסבר מופרט על ארומות

מתיקות

סוכר מהענבים שלא נהפך לאלכוהול או סוכר המוסף ליין הם מקורות למתיקות ביין.  
המתיקות ביין נובעת מהחלטת היינן מתי לעצור את התהליך התסיסה (הפיכת הסוכר לאלכוהול) או האם להוסיף סוכר , אך גם מושפע מסוג הענב שקובע עם כמה סוכר נתחיל את התהליך. מתיקות נקלטת בקצה הקדמי ביותר של הלשון.

חמיצות

מקור החמיצות הוא בחומצות הטבעיות של הענב, מכיל חומצות אורגניות טבעיות: החומצה העיקרית בענב היא החומצה הטרטרית החזקה. החומצה השנייה בדרוג החומציות היא החומצה המאלית החומצה ביין אחראית בין השאר לשמור על רעננותו וטריותו של היין. ישנם זני ענבים הידועים בחומציות גבוהה יותר מזנים אחרים ולכן זהו טעם נרכש. מורגשת מאוד בצידי הלשון ובחלקה האמצעי.

מרירות

טעם מר ביין הוא בהחלט טעם נרכש, מרירות רבה נחשבת לפגם ביין ולכן יש לשלוט ברמות המרירות, מקור המרירות הוא  בחרצני הענב וקליפתו , לכן היינות עוברים תהליכי סינון, פחות זהמן שהייה עם החרצנים והקליפה יהפוך את היין לפחות מריר.  ישנם זני ענבים הידועים כיותר מרירים מאחרים. מרירות נקלטת ביין בחלק האחורי של החיך

גוף

מונח זה מתייחס לתחושה שהוא יוצר בזמן שהוא נמצא בפה שלנו. האם אנו מרגישים נוכחות משמעיות של היין או לא? בדרך כלל גוף כבד ומלא של יין אדום מתייחס לרמת האלכוהול הגבוהה שבו (מעל 13%), לסוכר שביין, לצבע ולטאנינים.  על פי כלל האצבע הרי שיינות אדומים מאזורי יין חמים יותר (אוסטרליה, דרום אפריקה, קליפורניה, צ’ילה( מסוגלים לייצר יינות בעלי גוף כבד יותר מיינות אדומים הבאים ממחוזות אירופיים קרירים וממוזגים יותר. גם ליינות לבנים יש גוף בינוני או קל. סוביניון בלאן ניחן בגוף קל ולעומתו שרדונה שיכול לפתח יין בעל גוף מלא.

טאנינים

מולקולות גדולות הנמצאות ביין ומקורן בגרעין הענב, בקליפתו ובשדרת הענב. הטאנינים מצויים גם בחביות העץ בהן מתיישן היין. מבנה טאניני משמעותי עשוי לעזור ליין בתהליך התיישנותו בחבית. טאנינים עשויים להיות אגרסיבים במיוחד ביינות צעירים שהתיישנו בחבית וזה עתה נמזגו, אך עם הזמן, טאנינים מתרככים והופכים להיות רכים על גבי החיך. הטאנינים יוצרים את תחושת העפיצת שמוסברת בהמשך.

עפיצות

מונח המציין תחושה של יובש בחיך ובחלל הפה הנגרם מריבוי של טאנינים. כאשר יין המכיל טאנינים רבים פוגש בפה את החומר השמנוני ברוק שאחראי על תנועה חלקה, הוא מייבש אותו התחושה הנוצרת היא של יובש וקושי להזיז את הלשון, בנוסף  החומציות הטבעית בפה יורדת,  ניתן לנסות לשים שקית תה יבשה על הלשון ולהראות את התחושה שנוצרת (יובש). נהוג לייחס מושג זה ליינות אדומים, שהרי בניגוד ליינות לבנים, הם באו במגע עם הקליפות של הענב ואף שהוו בחבית עץ יותר זמן.

תסיסה כוהלית

על מנת שהסוכר בענבים יהפוך לכוהל (אתנול) מה שאנחנו מכנים אלכוהול, צריכה להתרחש תסיסה ע”י שמרים ההופכים את הסוכר לכוהל. תהליך התסיסה ביינות אדומים מתרחש בטמפרטורות שבין 25-30 מעלות בקירוב במשך כ 14-7- ימים. יינות לבנים מותססים בטמפרטורות קרות יותר (15-8 מעלות) על מנת לשמר את הארומות העדינות של הענב. משך התסיסה ביינות הלבנים עשוי להגיע ל 40 יום. כאשר כל הסוכר תסס והפך לאלכוהול הרי שהיין יקרא יבש. כאשר רק חלק מהסוכר תסס והפך לאלכוהול, יקרא היין חצי יבש. חשוב להדגיש כי ניתן תמיד להוסיף סוכר ליין גם כאשר הוא יבש לחלוטין. יינות קינוח מיוצרים עם כמות סוכר שמוסף אל היין.

תסיסה מאלולאקטית

ידועה כתסיסה השנייה של היין לאחר התסיסה הכוהלית, אך לא מתרחשת בכלל היינות. במהלך התסיסה הופכת החומצה החזקה, מאלית, לחומצה החלשה יותר, לקטית, על מנת לרכך במעט את טעמו  של היין. תהליך כימי זה חשוב גם לייצוב הפנימי של היין בתהליך התיישנותו בחבית. זן השרדונה לרוב עובר  תסיסה מאלו-לקטית דבר המקנה ליין מעיין חמאתיות.

עולם חדש/ישן

מחלק את עולם היין למדינות הראשונות שמייצרות יין זמן : צרפת, איטליה, ספרד, פורטוגל, יין, גרמניה, הונגריה,  לעומת מדינות שהחלו לייצר יין רק בשנים האחרונות (גם עם מדובר בכמה עשרות או מאות שנים): ארה”ב, מקסיקו,דרום אמריקה, אוסטרליה,ניו זילנד, דרום אפריקה. מדובר בייצור מסורתי לעומת חדשני,  למרות שכיום גם העולם הישן עובד בשיא הטכנולוגיה ומקדם פיתוחים טכנולוגים.
ישנם מספר הבדלים בגישה אך אחד המשמעותיים הוא בשמות היינות, בעולם החדש היין יוצג  ידבר לפי ענבים כלומר היין יקרא קברנה סובניון, ובעולם הישן יוצג שם של סוג יין או האיזור(קינטי/ברדו).

יין שולחן

יין שולחן הינה הגדרה ליין הפשוט ביותר של היקב.
בארה”ב אף הוסיפו את ההגדרות נוספות שמחייבות שהיין לא יהיה מבעבע, ועד מחיר מסויים. באיחוד האירפואי מחייבים לסמן את היין TW-  ,table wine ולכל מדינה יש את הביטוי המקומי ליין זה: 
בצרפת vin de table 
באיטליה vino da tavola
בספרד vino de mesa
בפורטוגל  vinho de mesa
בגרמניה Tafelwein

 

שמרים

מיץ הענבים התוסס במיכלי הנירוסטה ביקב מחוזק בשמרים יבשים מתורבתים שבודדו במעבדות והוקפאו. השמרים הם בעיקר מזן ״סכרמציוס סרוויסיה״ ותפקידם להקים מושבות של שמרים חדשות ולהתסיס את התירוש. הפעולה הנעשית תחילה בהסתגלות השמרים במים פושרים בתוספת של סוכר/ חומרי הזנה טרם ההוספה למיכל הנירוסטה, מבטיחה את תחילתה של התסיסה. תיתכן גם תסיסה ספונטאנית של שמרי בר הנמצאים בתירוש אשר מקורם בכרם, על גבי הענב, אולם סיכויי התסיסה שלהם בתנאים ״החדשים״ ביקב במיכלים הגדולים, נמוכים ביותר.

ריקבון אציל

מדובר בתופעה חיובית שמתרחשת בשל  פטריה Botrytis cinerea שנמצאת על ענב. הענבים שנדבקים בפטרייה מצטמקים ונותרים עם תכולת סוכר גבוהה המכונה בשם ריקבון אציל. אם בוצרים אותם בשלב זה, ניתן להפיק מהם יינות משובחים ומתוקים במיוחד. נקראבוטריטיזציה והיינות נקראים יינות בוטריטיס. 

בלנד/זני

המושג בלנד או בעברית צחה יין ממסך, מתאר כל יין  המורכב ממספר זני ענבים, ערבוב של מספר זנים יוצר שילוב טעמים ויכולת לקחת מכל זן את היתרונות שלו.
לעומת זאת יין זני הוא יין שעשוי מזן אחד, ומכיל לפחות 85% מהזן הזה כך, נוכל למשל לראות יינות שעל גבי התוית הקדמית, מתנוסס השם קברנה סוביניון, בעוד שיתכן כי עד 15% מהיין מורכב גם מזנים אחרים, דוגמת: מרלו/סירה או אחרים. יין זה הוא עדיין זני ואינו בלנד, כל עוד הזן העיקרי יהיה לפחות 85%.

טרואר

מונח צרפתי המציין את סך כל המרכיבים המשפיעים על איכותו של הכרם והענבים בזמן גידולם.מבין המרכיבים המקובלים החשובים ניתן לציין: טמפרטורה ממוצעת, גובה מעל פני הים, מרחק מהים, שיפוע הכרם, ניקוז המים, משקעים, ימי שמש בשנה וסוג הקרקע. ישראל היא מדינה קטנה באופן יחסי לשאר המדינות המגדלות כרמי יין אך עדין ישנם השפעות טרואר שונות: המרחק מהים התיכון וגובה הכרם (דומיננטיים ) בשילוב עם הטמפרטורה והשינוי שלה (בין יום לילה).

VFM - vale for money

זהו מושג מתחום הכלכלה, שאומר האם המוצר שווה את הכסף ששילמנו עליו. בתחום היין שאנו מציינים VFM אנחנו מתכוונים ליינות זולים אשר באיכות טובה ומספקת. לעתים בתחרויות יהיו אף קטגוריות של VFM לפי מדרגות מחיר.

חדרור

חמצון יין לפני שתיה, יין משתנה עם חשיפתו לאוויר או לייתר דיוק חמצן,  הנשימה המפורסמת, נועדה לרכך מעט את היין ולפתוח בו כמה שיותר ארומות, על ידי כך שהוא עובר תהליכי חמצון מסוימים שעושים אותו נח יותר לשתיה. הארומות  אף יכולות להתפתח ולהשתנות עם הזמן וככול שיש יותר חמצן.

CHAPTALIZATION שפטליזציה

תהליך הוספת הסוכר לפני ו/או אחרי תהליך התסיסה, על מנת להעלות את תכולת האלכוהול ביין. התהליך חוקי ונחות במדינות בעלות אקלים קר, דבר הגורם לכך שבשנים מסויימות הענבים לא מגיעים לבשלות מקסימלית.

סומליה - אוצר יין

במסעדות  איכותיות ישנו תפקיד בשם “אוצר יין”, או בשמו המקובל – סומליה. תפקידו העיקרי של הסומליה הוא לבנות את תפריט היין, בתיאום עם השף, ולדעת להמליץ התאמה בין אוכל ליין ולהמליץ ללקוחות מה לקנות.
לסומליה יש תפקיד מפתח בברי יין שהפכו לאופנתיים בשנים האחרונות, ואם מדובר בסומליה טוב, הוא יעניק ערך מוסף רב למסעדה ולסועדים.

בלאן דה בלאן/בלאן דה נואר

אלו מושגים להגדרת שמפניה, שמפניה הוא יין מבעבע מאיזור שמפיין. וניתן לעשות אותו ע”י 3 זני ענבים עיקריים: שרדונה לבן, פינו נואר אדום או פינו מונייה אדום.
שמפניה המיוצרת אך ורק משרדונה (ענב לבן) נקראת “בלאן דה בלאן” (Blanc de blancs). שמפניה הנעשית אך ורק מהזנים האדומים נקראת “בלאן דה נואר” (Blanc de noirs).
בכמה מקרים  ואף בארץ ישנם בלנדים של יינות לבנים ואז מצמידים להם את הכינוי “בלנד דה בלאן”, כלומר בלנד שעשוי מענבים לבנים .

דמעות היין/רגלים

דמעות או רגלים הן אותם נוזלים על צידי הכוס הנוצרים כתוצאה ממזיגת היין לכוס. לרוב הנוזלים האלו מעידים על אחוז סוכר ואלכוהול ביין.

ערסול

סיבוב הכוס בכדי להגביר את המגע עם חמצן. כאשר טועמים יין, יש לטלטל ולסובב אותו, כך חושפים את היין לאוויר ומסייעים להתנדפות ריחות בעוצמה רבה וקבלת מגוון ארומות.

סיומת

הטעם שנותר בפה לאחר טעימת היין.  בכדאי לחזק את תחושת הסיומת ניתן לסגור את הפה לאחר הטעימה ולנשום דרך האף בלבד.

יהלומי יין/גבישי יין

זאת חומצה טרטרית המתגבשת בטמפרטורות קרות. גבישי אלו נוצרים לעיתים על הפקק או ביין עצמו, נראים כמו זכוכית שבורה .היינות לעתים נחשפים  לטמפרטורות קרות  וגבישים אלו נוצרים. אין סכנת היפגעות או נזק מלשתות אותם.

פריכות

תכונה אשר מתארת את החמיצות המורגשת של היין ותחושת הרעננות שהיא יוצרת.

פוסטים קשורים:

קטגוריות
הדרכות יין

מתיקות מול יובש

מתיקות מול יובש

חשוב להבין את הקשר בין המושגים בכדי שנוכל להתקדם לשאר הגדרות היין

מתיקות ביין מקורה בסוכר הטבעי של הענבים שנותר לאחר סיום התסיסה. אנשים נוטים לחשוב שהמתיקות ביין נקבעת לפי זן הענבים שממנו עשוי היין (לדוגמה ריזלינג הוא מתוק) אך האמת היא שרמת הסוכר נקבעת ברובה על ידי היינן. בתחילה לפי ההחלטה מתי לבצור –  כל שלב בהבשלה מכיל רמות סוכר שונות (נמדד ביחידות בריקס), ובשלב השני בתהליך התסיסה:  בו סוכר הענבים הטבעי הופך לאלכוהול וכך היין מאבד ממתיקותו. ככל שהתהליך אורך יותר זמן, כך נותר פחות סוכר ביין והיין הופך להיות “יבש”.היינן יכול לעצור את התסיסה לפני שכל הסוכרים שבענב עוכלו על ידי השמרים, והתוצאה תהיה יין מתקתק. באופן הזה היינן יכול להחליט אם הוא עושה ריזלינג שהוא יבש, חצי יבש או מתוק. ישנם אף שיטות עשיה בהם מוסיפים סוכר לתהליך בכדי להגדיל את המתיקות או את אחוז האלכוהול. 

קצת פרופורציה

מהן רמות המתיקות ביין?  הגדרות המתיקות שונות בישראל (על פי הגדרת מכון התקנים הישראלי) לבין שאר מדינות העולם. זו הסיבה שלעתים על בקבוק יין בישראל יהיה כתוב שהוא “חצי יבש”  במדינה אחרת הוא יוגדר אחרת.
למעשה כמות הסוכר היא כה נמוכה שטועם לא מקצועי לא ירגיש את המתיקות כלל. שימו לב ש 10 גרם לליטר פירושו 1% בלבד של סוכר ולכן קשה מאוד להבחין ברמה של גרם או שניים סוכר. תכולת הסוכר באה לידי ביטוי בגרמים לליטר, וכדי לקבל מושג על הכמות בפועל, זכור שכפית מכילה כ- 2.5 גרם סוכר.

סוכר יין
הגדרה ארה"ב ישראל
יבש מאוד - bone dry
פחות מ-1 גרם לליטה
אין הגדרה כזו
יבש - dry
1-17 גרם לליטר
1-4 גרם לליטר
חצי יבש - off dry
17-35 גרם לליטר
4-8 גרם לליטר
מתוק - sweet
מעל 35 גרם לליטר
מעל 8 גרם לליטר

טבלת סיווג מתיקות

טבלות תו תקן לפי המדינות.

דוגמאות נוספות

בסוביניון בלאן מניו זילנד, יש לרוב גרמים בודדים של סוכר (לרוב 2-5) וזאת על מנת לאזן את החמיצות הגבוהה יחסית של היין. בגלל שהסוכר והחמיצות מנטרלים זה את זה, היין ירגיש יבש למרות שיש לו  סוכר .
יינות אמרונה הנחשקים מאיטליה הם יינות יוקרתיים שיכולים להתיישן עשרות שנים. ביינות האלה יש לרוב בין 4-11 גרם סוכר לליטר. הסוכר עוזר לאזן את היין ולהדגיש את טעמי השוקולד והדובדבנים. המתיקות ביין הזה תהיה מורגשת.

לסיכום יש קשר הפוך בין יבש ולמתוק: יין יבש לא יהיה מתוק, אך אם היינן התערב לא יהיה קשר לרמת האלכוהול ביין למתיקות.

נעבור לעוד הגדרות חשובות?

קטגוריות
הדרכות יין

סוגי יינות

סוגי יין

לנסות לסווג את היין לקבוצות היא משימה לא קלה בכלל, ישנם דרכים רבות לעשות זאת, החלטנו לאמץ  את המודל שיופרט בהמשך משום שהוא הכי נוח להבנה ומהכיל את כלל היינות.
ישנם 5 משפחות עיקריות של יין: לבן, אדום, רוזה, מבעבע, קינוח.
לכל “משפחה” שכזו ישנם עוד תתי קבוצות או סוגים שונים של יינות. כפי שניתן לראות בגרף הבא:

סוגי יינות

יין אדום

יינות אדומים מיוצרים מענבים כהים (“ענבים שחורים”) ולמרות שמם, הצבע שלהם יכול לנוע מאדום בהיר ועד סגול עמוק ואפילו חום. את הצבע קובעת קליפת הענף כמה זמן  משאירים את התירוש עם הקליפה  וזמן יישון בחבית. יין אדום נחשב כבעל סגולות בריאותיות ויש רופאים הממליצים על שתיית כוס אחת בכל יום למניעת מחלות לב וכלי דם. באופן מסורתי, יינות אדומים נחשבים מלווים מוצלחים למאכלי בשר ולגבינות בשלות ונהוג לשתות אותם בטמפרטורת החדר. יינות אדומים ניתן לסווג ל-2 קבוצות

  1. בעלי גוף קל – יינות אדומים בעלי גוף קל וצבע בהיר על גבול החיוור (ניתן לראות דרכם אור בכוס) יש להם טאנינים קלים ורכים מאוד, מסיבה זו יינות אדומים בהירים הם מומלצים כיין הראשון לנסות בעולם היין האדום. יינות מהקטגוריה (פינו נואר, ברברה ועוד)
  2. בעלי גוף כבד – יינות אדומים אשר מציעים מגוון  של טעמים עם איזון של חומציות, הגורם להם להתאים למגוון רחב של מאכלים, הם יינות בעלי טאנינים כבדים ואגרסיביים יותר. ישנם יינות שיהיה קל לשתות ללא לווי של אוכל כמו סנגיובזה, מרלו, זיפנדל, וישנם אף כבדים יותר כמו שיראז (סירה) קברנה סובניון  שהם כבר יינות אדומים מלאי גוף בעלי צבע הכהה והעמוק ביותר מבין כל היינות האדומים.
יין אדום

כפי שציינו הצבע האדום ביין יכול לנוע מאדום בהיר עד סגול כהה, מצרף מספר דוגמאות ליינות אדומים והצבע שצפוי להתקבל (הדבר מאוד גמיש ונתון לשינוי היינן)

יין לבן

יין לבן הוא יין  בצבע… לבן  (בערך) הגוונים של יין נעים בין צהוב-קש, צהוב-ירקרק או צהוב-זהוב, לרוב מכינים את היין מענבים ירוקים או צהובים, אך אפשר להכין גם מענבים אדומים/כחולים כאשר מסירים את הקליפה לפני התסיסה (למעשה היא מקור הצבע), למעשה הצבע הבהיר אינו מעיד על צבע הענבים, הוא תוצאה של תהליך הייצור של היין, שבמהלכו משתמשים רק בחלקו העליון, הצלול, של התירוש. יינות לבנים מוגשים לרוב כשהם צוננים והם נחשבים למלווים מוצלחים למתאבנים, סלטים, דגים ועוף, אולם הקלילים שבהם מתאימים מאוד גם לשתייה ללא תוספת אוכל. ניתן לחלק את היינות הלבנים ל-3 תתי קטגריות:

  1. קלים ויבשים – יינות לבנים יבשים קלים וקלים לשתייה הם חלק מהיינות הנמכרים ביותר בעולם. לבנים בהירים הם מאוד קלילים ומסיבה זו הם מושלמים לשתייה עם מרבית המזונות. חלק מהיינות הללו מושלמים לאוהבי הטעמים צמחיים ירוקים ועשב. דוגמאות ליינות מהקטוגירה (פינו גריג’יו, סובניון בלאן), איזורים קרירים ייצרו יינות כאלו באיכות טובה, משום שענב אוהב את הקור.
  2. מלאי גוף – יינות לבנים מלאי גוף מושלמים לחובבי יין אדום בגלל טעמם החלק והעשיר עם קרם עדין. מה שמבדיל אותם מאשר יינות לבנים בהירים בדרך כלל כרוך בטכניקות ייצור מיוחדות של יינות הכוללות שימוש ביישון עץ אלון (בדיוק כמו הוויסקי המיושן, היין הופך להיות חלק יותר גם עם הזדקנות החבית). ליינות אלו נוכחות יותר גבוהה וטעמים יותר כבדים , דוגמאות ליינות מהקטגוריה ( שרדונה,ויונייה)
  3. ארומטים – ענבים ארומטיים הם כמה מזני היין העתיקים בעולם. למעשה, קליאופטרה ידועה בזכות אהבתה למוסקט מאלכסנדריה מיוון – יין לבן עשיר וארומטי. ליינות אלה ניחוחות נפיצים, כמעט מבושמים. הם יכולים להיות יבשים או מתוקים, אך לרוב יהיה טעם מתוק בגלל כל הניחוחות האלה. דוגמאות ליינות מהקטוגריה (ריזלינג,מוסקטו, גווירצטרמינר – גוורץ’).
יין לבן

כפי שציינו מגוון הצבעים של יין לבן הוא מאוד רחב ונתון לשינוי בתהליך הייצור:

צבעים יין לבן

יין מבעבע

בעברית צחה יש האומרים גם יין נתזים אבל הכוונה זהה זהו ה- ,Sparkling wineההגדרה היא יין שמכיל פחמן דו חמצני הגורם לבועות קטנות בתוך היין (אותן בועות שיש גם בסודה), לרוב הפחמן הדו חמצני יהיה תוצר של התסיסה הטבעית אך ישנם מקרים בהם מוסיפים באופן מלאכותי לאחר התסיסה, יין בו הפחמן הדו חמצני (או גזים כפי  שאנו לעיתים מכנים אותם) נמצא כחלק מתהליך התסיסה נחשב איכותי יותר מיין מוגז, שבו הפחמן הדו חמצני החודר באופן מלאכותי לאחר תהליך התסיסה.
תהליך יצור יין מבעבע מורכב יותר מייצור יין רגיל כי יש צורך בתסיסה נוספת, להכנת הבועות,

היינות המבעבעים המוכרים – שמפניה מצרפת היין המבעבע הראשון בעולם וגם היקר ביותר מיוצר בשיטה המסורתית ליין מבעבע בה הבועות נוצרות בבקבוק. קאווה מספרד ולמברוסקו ופרוסקו מאיטליה.

יין רוזה

יין שצבעו ורוד והוא מיוצר מענבים אדומים שקליפותיהם שהו זמן קצר בלבד (כמה שעות עד יומיים) בתהליך התסיסה. יינות רוזה הם לרוב קלילים ורעננים. יינות רוזה זכו לפופולריות ראשונה בשלהי 1700 כאשר יינות צרפתים שיובאו באנגליה כיום תוכלו למצוא יינות רוזה מכל הסגנונות (מתוקים או יבשים) וממגון של ענבים: גרנאש,ברברה פינו נואר וקברנה פראנק. הרוזה מוגש צונן והוא הולך מצוין עם סלטים, קישים ומאפים מלוחים. ישנם דרכים רבות להכין רוזה, חלק מהבדלי הטעם בין יינות הרוזה השונים קשורים כמובן לאופן ההכנה שלהם:

  1. השריה (MACERATION– השיטה הקלאסית. מעיכה והשריה קצרה מאוד של הענבים האדומים והפרדה מהירה של התירוש מהקליפות. משך ההשריה הוא שקובע את עוצמת הצבע של היין הסופי. בדרך כלל היינות המתקבלים משיטה זו יהיו בעלי אופי קל ומרענן ואחוז האלכוהול יהיה נמוך יחסית.
  2. דימום (SAIGNÉE, BLEEDING) – השיטה הכלכלית והרווחת ביותר בעולם כיום (כ-90% מיינות הרוזה מיוצרים בשיטה זו) ועיקרה סילוק של מעט מהתירוש ממיכל התסיסה של הענבים האדומים המיועדים לייצור יין אדום. כך למעשה מגדילים את היחס בין קליפות לבין תירוש במיכל התסיסה ומתקבלים יינות אדומים עשירים בטעם ובצבע. מהתירוש הוורוד שרוקן מהמיכל מתקבל רוזה עשיר בעל אחוז אלכוהול גבוה יחסית. 
  3. סחיטה ישירה (VIN GRIS) – סחיטה ישירה, ללא מעיכה של הענבים האדומים והפרדה מהירה של התירוש מהקליפות. התוצאה היא יינות רוזה עדינים מאוד בעלי גוון ורוד חלש יחסית. בעבר הייתה זו שיטה הייצור העיקרית שיושמה בתעשיית הרוזה הצרפתית משום שהיא הבטיחה יינות מרעננים ונעימים.
  4. ערבוב (BLENDING) – השיטה של השמפניה הוורודה! ערבוב של מעט יין אדום עם יין מבעבע שצבעו לבן. שיטה זו איננה מקובלת בעולם היין למעט אזור שמפיין שבצרפת בו מיוצרות מרבית שמפניות הרוזה בשיטה זו. שמפניה תמיד אוהבת להיות יוצאת דופן!
  5. סינון דרך פחם פעיל – שיטה טכנית מאוד ולא כל כך מקובלת, אם כי אפשרית, במיוחד להצלת יינות בעייתיים. כתוצאה מסינון יין אדום דרך פחם פעיל מתקבלים יינות רוזה בעלי גוון חיוור.
הגדרות יין

יין קינוח

עד סוף 1800 יינות מתוקים היו פופולריים יותר מאשר יינות יבשים. למעשה, כמה מהיינות הנעלים ביותר בעולם, היו מתוקים ולקינוח.  לכל מדינה הגדרה משלה על כיצד להגדיר יין קינוח אך העיקרון המנחה הוא מתיקות גבוהה (הרבה סוכר) ואם זאת אחוז אלכהול גבוהה( מעל14%) בכדי להגיע לדבר הזה ישנם כמה דרכים לייצור העיקרית היא “חיזוק” היין  הוספת ברנדי (או אלכהול) ליין וכך יוצרים יין ברמות של 17-24 אחוז אלכהול. פה אנו יוכלים למוצא יינות כמו השרי, פורט . יין קינוח נוסף הוא יין קרח (ice wine) הכנתו מעט שונה, הוא מופק מענבים אשר קפאו בעודם על הגפן. בתהליך קופאים המים הנמצאים בענב, בעוד הסוכרים ומוצקים מומסים אחרים אינם קופאים, ולכן לאחר סחיטת הפרי (בעודו קפוא) ניתן להפיק יין מרוכז ומתוק. יין קרח מאופיין במתיקות מרעננת, המאוזנת בחמיצות גבוהה יחסית ולכן מהווה יין קינוח טוב, מניסיוני או שממש אוהבים אותו או שממש שונאים קשה להיות אדישים.

 

 

יין פורט

איך לומדים הכי טוב על יין? איך מוצאים מה הכי אוהבים? פושט לא להיצמד רק למה שאוהבים. לנסות יין מכל סוג ישראלי או ממדינה שמתחה בסוג היין. לראות איזה סגנון הכי אוהבים ואז לנסות מאותו סגנון כמה מדינות וכמה בלנדים, ולא להיות מקובעים לסגנון אחד.

שתפו עם חברים:

פוסטים קשורים:

קטגוריות
הדרכות יין

איך מכינים יין

איך מכינים יין?

יצור היין בימי קדם נעשה בגתות. הגת הייתה מעין משטח סגור, שעליו הניחו כמויות של ענבים שנקטפו מהכרם ודרכו עליהם, בשביל להוציא מהם את המיץ. הגת הייתה גם משטח דריכה  וגם מקום התסיסה של מיץ הענבים,  לאחר ההתססה היה המיץ נהפך ליין ומחולק בכדים.
תהליך יצור היין בעבר זהה לתהליך כיום בעקרונות אך שונה בשיטה,  מספר שכלולים  טכנולוגים ושליטה רחבה יותר  בכימיה שידרגו את כלל התהליך ומצליחים ליצור יין ברמה גבוהה יותר, עם מגוון טעמים וסוגי יינות שלא היו בעבר. יינות בעלי שונות נמוכה מבקבוק לבקבוק, ואחידות משנה לשנה. תהליך ייצור יין לבן מול אדום ומול רוזה שונה,  ננסה להתייחס להבדלים אך לא לסבך את התהליך.

תהליך ייצור היין

הבציר
הבציר
בציר יין

ההחלטה מתי לבצור את היין (לקטוף אותו) יכולה להשפיע רבות על איכותו, חייב שהענב יהיה בשל בצורה מספקת אך עם זאת לא מעבר לנדרש, ההבשלה של הענבים נובעת מכמה גורמים שהמשמעותי שבהם הוא  חשיפה לשמש, כך שיכול להיות שבחלקה מסוימת האשכולות כבר מוכנים לבציר ובאחרת הם עדיין לא. סוג הענב גם כן משפיע על זמן הבציר אנו נראה שיש זמן בציר לענבי מרלו וזמן אחר לקברנה שנמצא יחד באותה חלקה. 

הפרדה ומיון
הפרדה ומיון
מיון ענבים

הענבים שנבצרו מגיעים  לתהליך של הפרדה מהאשכולות. הענבים עוברים דרך שולחן מיון (סרט נע או שולחן מכני רוטט), בו מרחיקים  ענבים לא תקינים: לא בשלים, בשלים מידי (צימוק), ריקבון או עובש.   בנוסף יש להפריד משזרות (הענפים המחזיקים את הענבים). פעולת המיון נעשית כדי שרק הענבים האיכותיים ביותר יהפכו ליין
*ישנם שיטות שבהם שמתסיסים עם השזרות.

מעיכה והשריה
מעיכה והשריה
מעיכת יין

הענבים ממשיכים למכונת הריסוק (קראשר) אשר לוחצת את הענבים וגורמת לשבירת הקליפה, פעולה זו גורמת למיץ הענבים לזרום, המיץ מכונה תירוש (כן זהו אותו תירוש שניתן לרכוש בחנות). 
זמן ההשריה של הענב עם הקליפה יגדיר לנו את עוצמת צבע היין:
כדי לייצר יין אדום, המיץ והקליפות מועברים למכל תסיסה שם מתרחש תהליך ההשריה (וגם התסיסה),
אם רוצים לייצר יין לבן התירוש שיתוסס יורכב  ממיץ בלבד (ללא הקליפות שמסוננות החוצה  לרוב ע"י ביצוע סחיטה-פרס, דבר שנעשה באדומים לאחר התסיסה). 
אם רוצים לייצר רוזה הענבים האדומים שמושרים מעט זמן עם הקליפות.(ישנם עוד דרכים להכין רוזה נרחיב בפרק הרוזה)

ביינות מסוימים מבצעים שיקוע בכדי להשתמש רק במיץ צלול ולא במיץ עם חלקי ענבים ולכלוך.

בנוסף קיימים יקבים אשר מכינים יינות מרוכזים יותר לכן הם מייבשים את הענבים לפני, לדוגמה יין איטלקי בסגנון אמרונה, אשר הענבים נשארים בשמש לפני המעיכה, לעתים אף כבר יותר מזכירים צימוקים ולא ענבים.

תסיסה
תסיסה
תסיסת יין

התירוש  עובר למיכל התססה , (תזכורת לפי סוג ההכנה אדום עם הקליפות לבן ללא)  המיכלים עשויים  מנירוסטה בעלי דפנות כפולות, השומרות  על טמפרטורה קבועה. התסיסה מתרחשת בשל השמרים שהופכים את הסוכר שבתירוש לאלכוהול, פחמן דו חמצני, ולתרכובות ארומה וטעם.
התסיסה אורכת כ- 4-14 ימים . סיום התסיסה נקבע לפי אחוז הסוכר בתירוש ולפי החלטת היין על היחסים בין רמות הסוכר/אלכוהול.

סחיטה -פרס
סחיטה -פרס
סחיטה יין

נועד למצות כמה שיותר נוזל מהקליפות שבמיכל התסיסה, עם סיום התסיסה האלכוהולית סוחטים את התירוש האדום ומפרידים את הנוזל מהמוצקים.
תזכורת: ביין לבן  הסחיטה מבוצעת עוד בטרם התסיסה בכדי להתסיס נוזל ללא קליפות.

תסיסה מלולקטית (MFL)
תסיסה מלולקטית (MFL)
תסיסה שניה

לא מתרחש בכל סוגי היינות.
לאחר התסיסה הכהלית עובר היין תסיסה נוספת המתרחשת על ידי חיידקים (בקטריה) . במהלך התסיסה המאלולקטית הבקטריה ממירה בתהליך מטבולי את החומצה המלאית לחומצה חלשה יותר חומצה לקטית, דבר שמעדן את הטעם
כמו כן, במהלך התסיסה מתרחשים שינויים נוספים ביין המשפיעים על צבעו, טעמו והארומה שלו.
כאמור, לא כל היינות עוברים תסיסה מלולאקטית, יין מפורסם בתסיסה הזו הוא שרדונה שמעניק לו את הטעם החמאתי.

יישון
יישון
יישן יין

בשלב זה מעבירים את היין למנוחה.  זנים מסוימים  יעברו לחביות עץ אלון , שעם הזמן יוסיפו ליין ארומה וניחוחות נוספים, וזנים אחרים למכילי נירוסטה.
ההחלטה באיזה חבית להשתמש, (מקור העץ צרפת/ארה"ב, חדשה/משומשת), וזמן היישון משפיע על  ארומות וטעמים ביין.


ביקבוק
ביקבוק
בקבוק יין

השלב האחרון בתהליך.  מהמכל היין לרוב עובר סינון ומשם ממשיך לקו מילוי הבקבוקים, פיקוק, והדבקת תווית.
בשלב זה היין חווה את תופעת ה"הלם ביקבוק"  שינוי  לרעה שמתרחש באופי היין ממנו הוא מתאושש רק לאחר מספר שבועות עד חודשים של מנוחה, לכן לא מומלץ לפתוח בקבוקים בחודש הראשון שלהם ואף מספר יקבים לא ישווקו את הבקבוקים.

מקווה שבתרשים אחד הצלחנו להסביר את תהליך הכנת היין, ועל ההבדל בין יצור יין לבן לאדום.
נתון מעניין, יין כתום או ענברי נוצר כאשר לוקחים ענבים של יין לבן ומייצרים אותם בסגנון של יין אדום.

פוסטים קשורים:

אני מעל גיל 18

כי בכל זאת יש חוק

אני מעל גיל 18

כי בכל זאת יש חוק