
השאיפה תמיד היא לסיים את הבקבוק באותו יום, אבל מה קורה עם לא הצלחנו?
בפרק הקודם ראינו את היתרונות של חמצן לאחר פתיחת יין, אבל ליין ולחמצן יש יחסי אהבה שנאה, כמו שהחמצן עוזר לטעמים חדשים ביין לצוץ, החמצן יכול גם לעשות נזקים כאשר הוא מגיע בכמות גדולה ולאורך זמן ארוך.
מרגע שפתחנו את היין ומשום מה לא סיימנו את הבקבוק מתחיל מאבק בחמצן, התוצר הסופי של יין וחמצן הוא חומץ, וזה לא נעים לאף אחד לשתות. יין יהפוך לחומץ בין 3-5 ימים לאחר הפתיחה אך עוד לפני שיהפוך לחומץ היין יאבד טעמים ואיכותו תפגע. מהירות ההתחמצנות תלויה במספר גורמים:
בשל סיבות אלו יין קינוח מחוזק נשאר אף יותר זמן מכלל היינות שאנחנו מכירים.
לא סיימתם את הבקבוק? נרצה להאריך את זמן חיי המדף של היין אחרי שנפתח,
מה ניתן לעשות? רשמנו פה מספר פתרונות, הסידור הוא לפי פתרונות זולים, פשוטים אך פחות יעלים בראש ואח”כ הפתרונות היקרים שמחזיקים יותר זמן.
טמפרטורה הנמוכה שבמקרר מאיטה באופן משמעותי את תהליך ההתחמצנות ומאריכה את חיי המדף של היין. מה שכן, ביינות אדומים, כשנרצה לשתות את היין פעם נוספת, נצטרך לזכור להוציא אותו מהמקרר ולתת לו להתחמם לטמפרטורה הנכונה.
במצב שכיבה, שטח הפנים של הנוזל שבא במגע עם החמצן הכלוא בבקבוק גדול הרבה יותר מאשר אם הבקבוק עומד. לכן, הקפידו תמיד לשמור על הבקבוק במצב שהוא עומד לאחר פתיחה.
העברת היין הנותר לבקבוק או מיכל קטן יותר, אפשר גם כמה בקבוקים קטנים, היא שיטה טובה להקטין את כמות המגע בין היין לחמצן,יש להקפיד שהבקבוק החדש יהיה מלא עד הסוף ללא מקום לאוויר, כך הנוזל דוחה את החמצן החוצה ואנו נבטיח שכמות החמצן תהיה מינימלית.
כיום ישנם מספר רב של משאבות ביתיות פשוטות שבאמצעותן ניתן להוציא את החמצן שבבקבוק. העלות לא גבוהה(נא בין כמה עשרות עד 200 שקלים) והתרומה שלהן להאטת תהליך ההתחמצנות גבוהה מאוד באופן יחסי.
זהו הפתרון הטוב ביותר אך היקר ביותר, ע”י הזרקת גז אחר לדוגמה חנקן או ארגון החמצן נדחה החוצה בשל שיקולים פיזיקליים (משקל סגולי), והגז שנמצא כרגע בבקבוק לא מייצר אינטראקציה כימית עם היין ולכן לא משנה את טעמו ולא מתקיימת התחמצנות.