קטגוריות
הדרכות יין

מושגים לתיאור היין

אז אחרי שהבנו איך לטעום את היין ואיזה ארומות אנו מצפים לקבל, הגיע הזמן ללמוד מושגים בתחום היין וכיצד מתארים את תכונות היין ומונחים כמו חומציות ואלכוהול, ה

מושגים לתיאור היין

אגרסיבי

יתאר יין חומצי בכדי לגרום לחניכיים לעקצוץ או  מנגד יין עם עודף טאנינים, עד כדי כך שיגרום לחלק האחורי של הגרון להתייבש.

פרחוני

יין בעל ארומות פרחים רבות (ורדים, גרניום, לוונדר, סיגליות,איריס, לילך,יסמין) או ארומה אחת מהן  אך דומיננטית.

מאוזן

זהה למעוגל ,  יין שכל האלמנטים שלו בהרמוניה מושלמת ואף אחד לא בולט. מה הם האלמנטים?  יחס בין  חומציות, אלכוהול , ארומות פרי, טאנינים וסוכר.
ברגע שלא נרגיש משהו מתבלט על חשבון אחרים נוכל לקרוא ליין מאוזן או מעוגל

גוף מלא/קל

מתאר כיצד היין נתפס לנו בפה, תחושה כבדת משקל זו מושפעת מהאלכוהול והתמציות הכלולות ביין. יינות נחשבים קלים, בינוניים או מלאי גוף. האם היין תופס נפח בפה כמו חלב בעל אחוז שומן גדול או  מרגיש קליל כמו מים/חלב קל.

חמאתיות

תחושה וטעם המגיעים לעתים קרובות ליינות הבשלים בחביות עץ אלון. יין חמאה לרוב בעל מרקם דמוי שמנת שפוגע באמצע הלשון כמעט כמו שמן (או חמאה) ובעל גימור חלק.
לעתים אף נשתמש בתיאור כרומה שממש אפשר להגיש ביינות כמו שרדונה.

נקי

יין ללא תקלות  או פגמים, לא מכיל טעם או ארומה לא נעימה.

מורכב

יין עם סוגים רבים של ארומות וטעמים – מכיל כמה טעמים של פירות , ורמזים לתכונות אחרות כמו תבלינים .  בעל שכבות טעם רבות, ברגע שאתה מפענח טעם אחד, אתה מגלה טעם אחר חדש. לרוב זה מדד ליין איכותי, המורכבות מתפתחת בדרך כלל באמצעות התיישנות שמאפשרת  ליותר ארומות להתפתח.

פשוט

ההפך ממורכב,  יין ללא שכבות וללא התפתחות. מה שטעמת בהתחלה זה מה שתקבל עד הסוף.  טעם חד ממידי וצפוי להיות יין שולחן או יומיומי.

פריך

יין עם תחושה חומצית מורגשת, אבל במובן הטוב, המרענן. מיושם על יינות לבנים עם טעם נקי ורענן וחומציות טובה

קל לשתיה

יין פשוט  שאפשר ליהנות ממנו כמו שהוא, בלי לחשוב עליו הרבה, לא דורש ליווי של אוכל לידו,  ככל הנראה פירותי, טאנינים  נמוכים ורכים, ואלכוהול נמוך.

מרוכז

 טעם עז ותחושה עוצמתית,יין בעל טאנינים רבים ואגרסיביים, אלכוהול רב או סוכר רב (לרוב גם יהיה בעל גוף מלא)

רענן

יין פריך, מעט חומצי – בצורה נעימה ומרעננת. לרוב יהיה על יינות לבנים או רוזה צעירים, בעלי טעמי פרי וחומציות מתאמיה.

פירותי

יין בעל  טעמי פרי נעימים, יקבל מתיקות מסוימת ויהיה מושך בדרך כלל. ניתן לזהות פירות בקלות: תפוחים, פירות יער, הדרים,שזיף , אגסים ועוד.

ירוק

יכול לשמש בשתי מקרים, האחד יין צעיר מדי ולא בוגר – שאינו טוב, או יין העשוי מענבים בוסר,
השני ילווה בריחות עשבים (לרוב בשל אקלים קר) שנותן תחושה של עלים ירוקים ועשבי תיבול, לעתים גם יקרא עשבוני.

ריבתי

כאשר יין אדום נותן ארומות של פרי משומר שמזכירות ממש ריבה.

ארוך / סיומת ארוכה

יין בעל , אפטר טייסט: after-test משמעותי, נאמר כדבר חיובי. משאיר טעם אחרי הבליעה ולעתים אף טעמים אחרים שמתפתחים

בוגר

יין שנמצא בשיאו ומוכן לשתיה

מינראלי

הרגשה של יסודות הטבע. נגיד, ברזל, אבץ, סידן . התחושה שאתה מלקק נגיד קיר סיד או מלקק חלוק נחל ומרגיש את המינרלית שהצטברו עליו.

חלק

יורד בקלות בגרון,  יינות אדומים עם טאנינים עדינים או לבנים עם חומציות נמוכה, קל לשתייה בצורה אחרת.

חריף

מיושם ביינות אוסטרליים העוסקים בטעם של קינמון, ציפורן או פלפל, וגם על יינות גוורץ’ בדרך כלל מלאי ניחוחות וטעמים אקזוטיים.

VFM

ביטוי האהוב על הישראלים, vale of money כלומר היין שווה את המחיר שלו ונותן את התמורה. מונח מכלכלה אך שמדברים עליו בעולם היין מתכוונים ליינות יחסית זולים אך איכותיים. 

מחומצן

יין שנחשף לאוויר יותר נכון לחמצן זמן רב מידי ומזכיר טעמי חומץ, פחות חיובי לשתיה.

משי

לרוב יתאר יינות אדומים שהטאנינים שלהם יתרכבו וקלים נעימים בגרון.

אהבתם?

שתפו עם חברים

Facebook
Email
WhatsApp

פוסטים קשורים:

נושא קודם:

עמוד הדרכות:

קטגוריות
הדרכות יין

ארומות ביין

ארומות וטעמים ביין

ההבדל בין ארומות לטעמים

למרות שלעתים אנו לא יודעים להבדיל בניהם  ארומות וטעמים קיימים בעולם הקולינריה והאלכוהול,
עולם היין מספק מגוון רחב של ארומות וטעמים אבל לפני שנתחיל נסביר את ההבדל בניהם

טעמים

הלשון שלנו יודעת לזהות ארבע טעמים: מתוק, מלוח, מר  וחמוץ, (קיים גם טעם נוסף האוממי אך הוא לא קיים ביין).  רק אלו הם טעמים, וכל אחד מהם מתגלה בלשון באיזור אחר כפי שפירטנו בפרק הקודם.

ארומות

מתגלות באפנו, וקשורה לחוש הריח. אלו מגוון הריחות שיש ליין שברוב המקרים גם משפיעים על ה”טעם”

איך יין יוצר כ"כ הרבה ארומות?

אחד השאלות היותר מרתקות בתחום היין היא כיצד ענב יכול ליצור כ”כ הרבה טעמים מסוגים שונים, אנו יכולים להריח  שזיפים, פטריות, אדמה,קפה, עור, מלח ים ועוד מגוון רחב. האם הדבר אומר שהיינן הכניס שזיפים ליין? או ערבוב אותו עם קפה?  או בכלל היקב נמצא ליד הים? התשובה היא בהחלט לא.

הריחות הארומות שאנחנו מגלים ביין מגיעות מתרכובות כימיות אשר נמצאות ביין וזהות בצורתם לריחות שאנו מכירים, כאשר אנו מריחים תרכובות אלה, מועבר גירוי למוח שלנו שמשווה אותו ל”זיכרון” של תחושות ידועות – ובסופו של דבר מעלה רושם סופי של ריח מוכר. ישנם דוגמאות רבות לתרכובת הכימיות הללו: אסטרים, פירזינים, טרפנים, את התרכובות הללו רובנו לא מכירים אלא עם למדנו כימיה, ולכן לא נכנס פה להסבר הכימי, אבל אלו נוצרים וקיימים מהענב, מתהליך ייצור היין, משמרים , ומיישון. כלל התרכבות הללו נותנות לנו את הארומות הרצויות לדוגמה, בזמן שאתה מריח יין עשיר בפירזינים (תרכובת כימית בעלת 2 חנקנים), אתה עלול לזהות  פלפל ירוק או דשא,  אם אתה מריח יין עשיר בטרפנים(יחידה המורכבת מ-5 פחמנים ו8 מימנים) אז ישר תחשוב על פרחים כמו לבנדר ושושנים, או אם ביין יש אסטרים (בעלי קשר כימי בין פחמן ו-2 חמצנים) נקבל ריחות של פירות כמו תפוח, תות, בננה. .ישנם עוד מגוון תרכובת כימיות ממשפחות שונות שכל אחת מהן יכולה לתת מספר ארומות שונות.

נהוג לסווג את הארומות לשלושה סוגים בהתאם למקור יצרתם:

ארומות ראשוניות

מקורן בענב עצמו, ניחוחות אלה הם בדרך כלל בתחום של ריחות פרי, ריחות עשב וריחות פרחים ומגיעים באופן טבעי רק מהענב. לדוגמה, קברנה סוביניון נפוץ בעיקר בגלל ריחות של פטל, גרגירי פלפל ירוק ולפעמים גם סגול. אבל ענבים מריחים כמו ענבים, נכון? הסיבה לכך שאינכם יכולים להריח ולטעום תווים אלה על ידי רחרוח וטעימת הענבים היא מכיוון שתרכובות הארומה הללו קשורות לרוב במולקולות סוכר ומשוחררות רק במהלך התסיסה. על ידי שחרור תרכובות אלה מצורתן הכבולה, הם הופכים לתרכובות שניתן להריח להריח.

ארומות שניוניות

מגיעות מתהליך ייצור היין, כלומר כלל התהליכים ביקב, התהליכים הם תסיסה,שהייה בחבית ועוד. תסיסה של יין בעצם הופכת סוכרי ענבים לאלכוהול וקשורה בדרך כלל עם שמרים ספציפיים הנקראים Saccharomyces cerevisiae . הטעמים הטבעיים הקיימים בענבים (ארומות ראשוניות) משלבים אינטראקציה עם השמרים והחיידקים המפעילים את התסיסה כדי ליצור מורכבות ארומטית נוספת. התסיסה האלכוהולית המופעלת על ידי שמרים והפיכת הסוכר לאלכוהול יוצרת תרכובות ארומטיות פירותיות המכונות אסטרים. לדוגמא: חמאה,פטריות,חלב,שמנת, בניגוד לניחוחות ראשוניים, טעמים משניים מוקנים על ידי תרגול ייננים ולא על ידי הטבע. שלוש טכניקות הייצור העיקריות המעניקות טעמים משניים הן אלה:

שימוש בחבית: הקניית תווים של וניל, ציפורן, אגוז מוסקט, קינמון, טוסט, שוקולד, ארז, עץ קלוי. יש כאן כמה גורמים המשפיעים: גודל החביות, אלון חדש לעומת ישן (ככל שהאלון חדש יותר, הטעם חזק יותר), אמריקני לעומת אירופאי (לשעבר יש השפעה מתוקה יותר – וניל, קוקוס בעיקר – ואילו השני הוא יותר טוסטי וטעם)

תסיסה מלולקטית: תהליך זה מתרחש במהלך התסיסה או לאחריה והיא הופכת את חומצת המליק הטארט לחומצה לקטית רכה יותר. כאשר תסיסה מלולקטית מתרחשת עבור יין לבן, הוא נותן טעמים חמאתיים וחלביים (חמאה, שמנת, גבינה רכה, יוגורט), שרדונה מיוושן לדוגמא.

Lees: הוא שמרים מתים (משקע ביין) שנותרו לאחר השלמת התסיסה האלכוהולית. שהייה איתם מקנה טעמי ביסקוויטים ליין (בריוש, בצק לחם, ביסקוויטים) לדוגמא שמפניה.

ארומות שלישוניות - "בוקה"

“בוקה” מלשון זר, הן הארומות שמגיעות עקב החשיפה האטיתית לחמצן בבקבוק ומתפתחות עם הגיל, שכן מולקולות היין מתקשרות זו עם זו ועם חמצן, ומשנות את הפרופיל הארומטי שלהן. ניחוחות שלישוניים טיפוסיים הם אלה של עור, כמהין, טבק,תבלינים כמו ציפורן, אגוז מוסקט, או שומר.

אילו ארומות יש?

בסוף בכלל התהליך הזה אנו מקבלים מגוון של ארומות ליין שלנו, חלק יהיה לנו קל לזהות וחלק צריך לתרגל בכדי למצוא,. חלק הארומות יתגלה לנו מרגע פתיחת הבקבוק וחלק יתפתח לאחר פתיחה יין. להלן גלגל הארומות והריחות שהכין לנו שי: 

גלגל ארומות

פירות

משמש, דובדבן, אפרסק, אגס, בננה,ליצ’י, מלון, אננס, מנגו, גויאוה , קיווי, חמוציות,רימון, תמרים, זית, תאנה, צימוקים ענבים, פסיפלורה,  פירות יער: פטל, פטל שחור , אוכמניות, חמוציות,דומדמניות, תות  הדרים: אשכולית,לימון,ליים,תפוז ומרמלדה.

צמחים

אקליפטוס,דשא ,מנטה,סרפד, אורגנו ,תה ירוק, טימין,רוזמרין,בזיליקום.

ירקות

בצל,שום,עגבניה ירוקה,עגבניה בשלה, פלפל ירוק, אספרגוס, כרוב ושומר.

פרחים

ורדים,גרניום,לוונדר, סיגליות,איריס, לילך,יסמין,אדמונית, לבנדר, היביסקוס.

אגוזים

שקד,מרציפן,ערמונים,קוקוס,אגוזי לוז.

חיות

שומן בייקון,עור, כלב רטוב,אסם, אוכף של סוס,פיפי חתולים.

עץ

עץ,אורן,שרף,טבק, קופסת סיגרים,אזוב.

תבלינים

וניל,פלפל שחור, פלפל לבן,אניס, קינמון, ג’ינג’ר, ציפורן, מוסקט,צ’ילי, תבליני אפיה

אדמה

אדמה רטובה,פטריות,כמהין,סלעים, גיר, חצץ, חימר, צור, 

קלוי

טוסט,קפה,קקאו,כרמל,מועשן.

כימיקלים

נפט, פלסטיק ,גומי,לכה,שמן,זפת,אתנול.

מהמטבח

לחם, חמאה, דבש, טופי,שמנת, לפתן, רוטב בלסמי, רוטב וינגרנט

מתכות

 נחושת, ברזל.

לסיכום ישנם מאות ארומות, ותמיד נחמד לגלות טעמים חדשים.  בתי ספר ליין נוטים לסדר את הארומות בגלגל ארומות לפי משפחות לעיתים זה יהיה לפי סוג הארומה ראשוני/שני/שלישוני, לעיתים לפי פירות,פרחים,עץ וכו’.
התרגול יהיה לזהות את הארומה הראשונית ומשם לנסות חדד יותר ויותר  כלומר לזהות שזה פרי ואז המתקדמים יזהו שהוא ממשפחת הפירות הטרופים והמובילים יזהו בדיוק מהו פרי.

אהבתם?

רוצים שגם החברים שלכם יכירו עוד ארומות? שתפו אותם…

Facebook
Email
WhatsApp

פוסטים קשורים:

קטגוריות
הדרכות יין

טעימת יין

MyYain

טעימת יין דרך כלל החושים

טעימת יין היא אומנות בפני עצמה, ישנם קורסים וסדנאות רבות לכך שעליהם מגיעים רק אחרי ידע מסויים.  אנסה להעביר לכם בצורה הפשוטה  כיצד לעשות זאת, ישנם רבים אשר מפרטים את הטעימה של חוויה של כלל החושים, אני מסכים איתם חלקית, טעימה היא חוויה שכוללת חושים רבים שלא חשבנו שיכולים להיות בטעימת יין.  אז כמובן חוש הטעם קיים, אך יש להשתמש גם בחוש המישוש, הראיה והריח, אפרט כיצד.

מגע

חוש המישוש

תחילה ניגע בבקבוק  נוודא שהטמפרטורה של היין נכונה בהתאם לסוגו, לא נהוג לגעת בכוס או בנוזל עצמו. הטמפרטורות מופרטות בפוסט הגשת יין.

photo-1527793172007-f11b58722aae-1.jpeg
582104-PM3MDH-702

הסתכלות

חוש הראיה

יש למזוג את היין לכוס מתאימה, יש להחזיק ברגל הכוס או בתחתית ולהטות את הנוזל לכל הצדדים (עד 45 מעלות) על מנת לבחון את הגוון, הצבע והברק. יש לבחון את היין באור יום או מול משטח לבן וחלק.(צלילות וצבע הם עיקר הבחינה של היין במראה). לפי צבע היין אפשר לקבל כבר מספר רמזים לגבי:

ענב: אפשר להעריך את סוג הענב,יין בצבע אדום  בהיר יהיה מענב בעל  קליפה דקה ויין אדום כהה יהיה מענב  עם קליפה עבה, לכל זן ענבים מצפים לצבע מסוים ביין (בתנאי שהקליפה הייתה עם התירוש מספיק זמן לקבלת מלא הצבע, תמונת צבעי היין מופרטת בסוגי יין, זוהי טכניקה שלוקח זמן לתרגול אך אם ברצונכם לשפר אותה עבדו עם טבלת צבעים של יינות וענבים ונסו להתאים דרכה.

גיל היין: צבע בעל נטייה לגוונים חומים מעיד על יין ותיק, צבע סגול ביין אדום או צבע ירקרק ביין לבן יעידו על יינות צעירים.

אלכוהול וסוכר: התנהגות רגלי היין – יש לסחרר  את הכוס, ולבחון את הדמעות (או בשם השני רגליים) של היין שנוצרים (זהו אפקט מרנגוני ותוצאה של הבדל בין מתח הפנים הנמוך יותר של אלכוהול לעומת זה של מים) , הדמעות נותנים לנו הערכה  לגבי כמות האלכוהול צפיפות גבוהה של הטיפות- הרבה אלכוהול. בנוסף  הערכה לגבי כמות סוכר: ירידה אטית של הדמעות – סוכר רב (פחות יבש),דוגמה קיצונית להשוואה היא סירופ מתוק וסמיך  שלוקח לו זמן רב לחזור למצבו כלומר בעל סוכר רב. לחשוב  במושגים של עכירות, צלילות, עומק, צבע, גוון, צמיגות.

במדיה ורוצים לתת ליין ציון דרך טעימה שיפוטית,  יש להתייחס למשקעים ביין (מוריד ציון) צלילות ושקיפות. 

לסיכום אנחנו יכולים רק לפי המראה להניח את סוג הענב, כמות סוכר ואלכוהול, גיל היין ועוד לא הרחנו או טעמנו את היין.

להריח

חוש הריח

בשלב הראשון יש לקרב את הכוס לאף ולהריח את הארומות הראשונות העולות מן הכוס. בשלב השני יש לסחרר את הנוזל בכוס בזהירות כך שנוצרת מעין מערבולת בנוזל שמעצימה את הריחות מה שמכונה ערסול, ולהריח שוב, יש להריח מספר פעמים בכל פעם ממרחק שונה וכך אולי לגלות ארומות חדשות. לנסות לחפש ארומות ממספר משפחות: פירות ועשבים(עשבי תיבול, פרחים ואפילו מינרלים,פלפל שחור, אספרסו, בלסמי) חבית (וניל, קוקוס, תבלינים, שוקולד, קולה וסידר או סיגר, סביר להניח שהוא התיישן בחביות עץ אלון. הזדקנות יין באלון גורמת לתרכובות טעם מהחבית לעבור ליין. סוגים שונים של עצי אלון משפיעים על הטעמים באופן שונה. לדוגמה, חבית אמריקאית  נוטה להוסיף יותר ניחוחות שמיר וקוקוס ואילו חבית אירופאית  נוטה לתרום ניחוחות של וניל, אגוז מוסקט. אדמה: כשאתם טועמים אדמה ביין, שימו לב האם יש לו טעם אורגני (להט, אדמת יער, פיטרה) או לא אורגני (צפחה, גיר, סלעים, חימר מיובש). חוש הריח קרוב לזיכרון במוח, לכן לרוב נקשר למה הרחנו בזמן האחרון, נסו להרחיב את האופקים והדמיון לחשוב על ריחות חדשים, בפרק הבא ניתן דוגמאות לכלל הארומות שקיימות. מעבר לחוויה המדהימה של הארומות המגוונות בכוס יין, הריח יכול להכווין אותנו במקרים מסוימים לענב מסויים ואיזור גידול או שיטת עשיה, לדוגמה במידה ואנו מריחים  ביין לבן חמאה, כנראה זהו יין בעל גוף מלא שהיה בחבית (לרוב שרדונה),עוד דוגמה הוא קברנה סוביניון שגדל בארץ, עם המון שמש, יהיה ריח של שזיפים ודובדבנים. לעומת זאת, לקברנה סוביניון שגדל באקלים קר יותר, כמו צפון אמריקה או ניו-זילנד, יהיה ריח של פלפל ירוק.

שיתוף פעולה יין

לשתות

חוש הטעם

החלק האירוני בפרק של טעימת יין הוא  שחוש הטעם הוא הכי פחות חשוב. לעומת אינספור תרכובות ארומטיות שאנחנו יכולים להריח, בלוטות הטעם מזהות 4 טעמים בלבד. הלשון, השפתיים והחך מבחינים במתוק, מלוח, חמוץ ומר. יש ללגום מהיין ולטעום ממנו בלגימה מדודה, לא גדולה. יש “ללעוס” את היין, לגלגלו בפה ולתת לו להחליק לאט לאט על הלשון, כשהוא מלטף את כיסיי הלחיים ואת החיך ונוגע בכל עצבי הטעם שמפוזרים בכל הפה. קצות הלשון יבחינו במתיקות, השוליים הקרובים לשפתיים במליחות ואילו השוליים הרחוקים יבחינו בחמיצות. האזור האחורי הקרוב לבליעה יבחין במרירות. לנסות אחרי הבליעה לקחת נשימה גדולה מהפה ולהוציא מהאף, לנסות להבין האם הטעמים משקפים את הארומות?  בנוסף נסו לחשוב על:

מתיקות – על ידי שימוש בקדמת הלשון בלגימות הראשונות, שם נמצאות בלוטות הטעם שמוסגלות לחוש במתיקות, גם רמת החומציות של היין משפיעה על המתיקות – יינות חומציים יותר ירגישו לנו פחות מתוקים מאשר יינות פחות חומציים, אפילו אם רמת הסוכר בהם דומה.

חומציות – חומציות משחקת תפקיד חשוב בקביעת האופי של היין, זאת משום שיינות חומציים נוטים להרגיש יותר רעננים, והם יכולים ליצור תחושה מחוספסת בפה. את רמת החומציות ביין מודדים ביחידות המסומנות Ph, ורוב היינות נעים בין 3 ל- 4 Ph. יינות בעלי רמת חומציות נמוכה נוטים להרגיש חלקים יותר ומחוספסים פחות. יינות ברמת חומציות נמוכה במיוחד עשויים להרגיש שטוחים או מעט דלים לפעמים.

אלכוהוליות – רמת האלכוהוליות יכולה להעיד על רמת הבשלות של הענבים וחוזק היין. רמת האלכוהול ביין לרוב תנוע בין 7% ל- 16%. מאחר וזה הסוכר שתוסס והופך לאלכוהול, ככל שרמת האלכוהול ביין גבוהה יותר, כך היין יהיה יבש יותר, ומתוק פחות. יינות עם פחות אלכוהול לרוב יכילו יותר מתיקות טבעית פירותית. נסו לטעום יינות בעלי רמות אלכוהול שונות כדי לראות אילו אתם נוטים לאהוב יותר. התחושה שנרגיש אלכוהול רב  הנה חום בגרון.

גוף – נסו להרגיש אם היין מרגיש רזה או שמן כשהוא נמצא בחלל הפה , כמה נפח היין תופס,  האם הוא מזכיר במרקם חלב דל שומן או חלב עתיר בשומן? לרוב מדברים על גוף היין במונחים של גוף קל, בינוני או מלא.

עפיצות –  עפיצות היא תחושת יובש בפה, שאנו חשים כשאנחנו אוכלים בננה בוסרית או אם מישהו רוצה לנסות ואין לו בננה אז לשים תיון של תה על הלשון (עדיף לא תה ירוק), שימו לב להרגשה היבשה בפה, תעבירו לשון על השיניים, הן ירגישו חלקות יותר מבד”כ, העפיצות מגיעה מהטאנין, שהוא תרכובת כימית הנמצאת בקליפה של הענב או הגיעה מהחבית (אם יין התיישן בחביות עץ אלון). הטאנין הוא החומר המשמר ביין, חומר נוגד חימצון, וגם חומר לוכד חלבונים. בטעימת יין, החלבונים המצויים ברוק שבחלל הפה חוברים לטאנין, ונבלעים בעת הטעימה. למעשה, הפה מתרוקן מרוק ומתייבש. ריכוז הטאנין ביין הוא שישפיע על יובש הפה. עם הזמן, הטאנינים שוקעים, לכן יין בוגר פחות עפיץ מאשר יין צעיר, שבו הטאנין עדיין ביחידות נפרדות.

סיומת–   הסיומת של יין מתייחסת לתחושות בפה לאחר שבולעים את כל היין שבפה. יין בדרך כלל משאיר סיומת שיכולה להיות במגוון ארומות: מתוק, חמוץ, מריר, מעושן, או שילוב כלשהו בין חלקם.  ביינות משובחים הסיומת הארוכה והטעימה בפה מעניקה להם תוספת בניקוד רמת איכותם

עזרה קלה בהבנת הטעמים מר,מתוק,חמוץ חמוץ מלוח: ניתן להשתמש בגרף של הלשון שמראה היכן נמצאים הקולטנים של כל טעם:

ישנם מחקרים חדשים אשר הפריכו את הגישה בה כל איזור שונה בלשון מזהה את הטעם שלו, והם טוענים שישנם קולטנים בכל הלשון שיכולים לקלוט את כלל הטעמים.
דבר חשוב שיש לשים לב לגביו הוא סדר הופעת הטעמים, לרוב נתחיל במתיקות ואז נרגיש את החמיצות (נובעת מחומצות היין) ואז המרירות אם קיימת, נדיר יהיה למצוא יין מלוח.

אם ממש מתעקשים אפשר להכניס את חוש השמיעה דרך הלחיים 🙂
לסיכום:
אחרי שטעמתם את היין, נסו להגיע למסקנות לגביו. עד כמה אהבתם אותו ואיך הייתם מדרגים אותו?  האם יש איזון ביין – כלומר האם כל הטעמים משלמים או שיש טעם המעפיל על כולם, האם היין מורכב ,מורכבות ביין הינה שכבות של ארומות וטעמים המתפרקות אחת אחרי השניה. המורכבות נגרמת מענבים באיכות גבוהה ההופכים יינות לשכבתיים עם שפע של טעמים.  לאט לאט תוכלו לפתח וחדד את הטעם האישי שלכם ביין, ואת היכולת שלכם למצוא יינות שאתם אוהבים, שתפו את הביקורת הזו באתר.

אהבתם? שתפו..

Facebook
WhatsApp
Email

פוסטים קשורים:

קטגוריות
הדרכות יין

יישון ואחסנת יין

יישון יין
ואחסנה נכונה

אחסנה נכונה של יין תעזור לשמירתו לאורך זמן ארוך יותר.
בנוסף נוכל לשבח את היין שיש ברשותנו היום ולהגיע איתו לשיאים חדשים

תחילה אנו צריכים להבין שכל יין יש חלון זמנים אופטימלי, חלון השתייה של יין הינו פרק הזמן בו היין נמצא בתנאים מיטביים לשתייה. זמן זה מבוטא בדרך כלל במספר השנים משנת הבציר. אם נפתח את היין לפני תחילת חלון השתייה שלו, יתכן והוא יהיה “צעיר מדי”. למשל, יין אדום עלול להיות עפיץ מדי או בעל חמיצות בולטת מדי. במידה ונפתח אותו לאחר תום חלון השתייה שלו, יתכן והיין יהיה “גמור”: צבעו חום, הוא יאבד מהרעננות והפירותיות שלו ויפתח ריחות חמצון וממש יזכיר לנו חומץ דבר שיגרום לו לאבד את ארומות שרצינו. השיא של היין זאת הנקודה בה היין בעל מקסימום מורכביות וארומות הוא מרגיש נעים בפה כי רוב הטאנינים נהפכו לרכים. קיימים יינות שיכולים להתיישן 3 שנים, יש בין 5-10 ויש אף יותר. הדבר תלוי מאוד ביין באיכותו, סוגו, טאנינים, אלכהול, סוכר  ועוד.
תמיד לפני קניה או פתיחת יין מומלץ לברר לגבי טווח הזמנים האידאלי עבור היין, לרוב זאת תיהיה הערכה אך מומלץ לפעול לפיה.

התנהגות איכות היין לפי זמן

גרף התנהגות יין

אז מה קורה בכלל בקבוק בזמן אחסנה?

יין הוא דבר דינמי, תמיד, בכל שלב שלו, גם אחרי תהליך הייצור בזמן שהוא סגור בבקבוק. חומצות שביין, אלכוהול, טאנינים, וכלל המרכיבים מגיבים אחד עם השני לאורך זמן. על פעם שאתם פותחים בקבוק  אתם תופסים את היין בשלב אחר בהתפתחות שלו. ריכבים מסויימים נקשרים זה לזה ומתאגדים ע ד שמגיעים לגודל מסויים שכבד מהנוזל ויוצר משקע,
היין יכול להשתנות במספר גורמים:

ארומות: ככול שיין מתחיל להתיישן ישנם ארומות מסוג שלישי (“בוקה”) שמתפתחות אלו  ארומות של פרי, פרחים, אדמה, חבית תלוי בסוג היין, לכל ענב יש את ה”בוקה” שלו, אין לנו יכולת להבחין בהתחלה אך לאחר מספיק זמן בבקבוק הארומות מתגלות. לדוגמה לקברנה סובניון ומרלו ארומות  טבק יבש,וקופסת סיגרים, לסירה בשר מעושן,  עוד ארומות מסוג שלישי: כרמל,סוכר חום, אגוזים ועוד.

טקסטורה: גם מבחינה טקסטואלית היינות משתנים, יינות לבנים הופכים ליותר צמיגים ושומנים ואילו האדומים נוטים להרגיש חלקים יותר. הסיבה לכך את התפרקות הטאנינים והפיכתם לרכים יותר.

 

צבע: צבע היין הוא הדבר הקל ביותר להבחנה ולכן הוא האינדיקטור הטוב ביותר לגיל היין ,  יינות לבנים מתפתחים מצבע לבן חיוור לצבע זהב/ענברי, לעומתם האדומים הופכים מאדום ליותר חום/כתום חיור. ניתן להכליל ולהגיד שיינות לבנים מקבלים גוונים נוספים ואדומים מאבדים את הצבע שלהם, לפי הציור מטה:

כמה זמן ליישן?

במידה וניסנו לברר מה  פוטנציאל אחסנת  היין ולא הצלחנו  ניתן לפעול לפי כללים אלו:

יינות אדומים קלים ופירותיים לא מיועדים ליישון ארוך. ניתן לשמור אותם משך שנים בודדות (שנה עד שלוש) משנת הבציר בתנאי אחסון נאותים. לאחר מכן, הם יחלו לאבד טעמים וארומות.

יינות לבנים קלים ויינות רוזה – אלה מיועדים בדרך כלל לשתיה בטווח הקצר (עד שנתיים ממועד הבציר), אם כי ישנם ביניהם יוצאים מן הכלל אשר מיועדים ליישון ארוך.

יינות לבנים בעלי גוף מלא – יכולים להשתבח ביישון,  מאוד תלוי  בצורת היצור והענבים ישמרו וישתבחו בין 2-6 שנים ממועד הבציר

יינות אדומים איכותיים, עשירים יותר בפנולים, טאנינים, אלכוהול, סוכר וחומצה, יישמרו לתקופה ארוכה יותר. חלקם אף ישתבח לאורך הזמן ויפתח קשת רחבה של טעמים וארומות שלא היו קיימים ביין בצעירותו, כלל חלון השתייה של יינות אדומים ישראלים איכותיים הוא 5-10 שנים ממועד הבציר. יינות אדומים כבדים ואיכותיים מחו”ל, התשובה מורכבת יותר. חלק מיינות בורדו, בורגון, ריוחה,  ואחרים בעולם הישן  ניתן ליישנם שנים ארוכות. יינות אלו יגיעו לשיאם אחרי 10-20 שנה ממועד הבציר ויפתחו עם השנים עושר טעמים ומורכבות נפלאים. אבל אלו הם רק מיעוט שבמיעוט ולגבי השאר יש להיצמד ל 5-10 שנים. 

אורך זמן היישון נקבע רק אם עומדים בכלל התנאים שמופרטים בהמשך, במדיה והתנאים לא אופטימליים זמן האחסנה והיישון מתקצרים משמעותית. 

לעתים אף יש פוטנציאל כלכלי, יינות אשר נשמרים בתנאים טובים ובני  5 ומעלה, יכולים להכפיל את ערכם פי כמה וכמה, אך רובנו עושים זאת כדי לבחון את התפתחות היין לאורך השנים ולא בכדי להרוויח כמה שקלים.
להלן הכללים שיעזרו לנו  יין לאורך זמן:

כלל ראשון

טמפרטורה נכונה

יש לשמור את היין בטמפרטורה בין 14-16 מעלות
חום הוא האויב של היין, הוא יכול לגרום לו להתבשל ולזרז תהליכים שאנו לא רוצים במדינות חמות ואנחנו בניהם אין להשאיר יין בחוץ. גם קור יכול לגרום נזקים,לדוגמא פגיעה בפקק שעם, לכן לא מומלץ לשים במקרר. טמפרטורה אידאילית בין 14-16 מעלות.

כלל שני

טמפרטורה נכונה

יש לשמור את היין בטמפרטורה בין 14-16 מעלות
חום הוא האויב של היין, הוא יכול לגרום לו להתבשל ולזרז תהליכים שאנו לא רוצים במדינות חמות ואנחנו בניהם אין להשאיר יין בחוץ. גם קור יכול לגרום נזקים,לדוגמא פגיעה בפקק שעם, לכן לא מומלץ לשים במקרר. טמפרטורה אידאילית בין 14-16 מעלות.

כלל שלישי

אחסון בשיכבה

יש לשמור על כ-60% לחות
אחוזי הלחות המתאימים לאחסון יין הם 70%-50%. מעל אחוזים אלו הסביבה כבר לחה מדי ועלולה לפגוע בפקק וביין. מתחת לאלו, הסביבה יבשה מדי ותגרום להתייבשות הפקק.

כלל רביעי

שמירה בחושך

יין אוהב חושף, לכן הומצא המושג יין הולך לישון לכמה שנים...
חשיפת היין לאור, בעיקר אור שמש ישיר, פוגעת בו משמעותית וגורמת לחמצונו. אחסון יין צריך להתבצע בתנאי תאורה נמוכים ככל האפשר. מקרר יינות שומר על סביבה חשוכה יחסית עם תאורה שאינה ישירה מן החוץ. יש יקבים שנותנים את היין עם מעטפת ניתן לשמור, יש לשים את היין באיזור חשוף או לעטוף אותו

כלל חמישי

לא להזיז

תזוזה מזרזת תהליכים, ואנו רוצים לתת להם לקרות בזמנם
ישנן תיאוריות כי רטט ותזוזה עלול לפגוע ביין בטווח הארוך על ידי האצת התגובות הכימיות בנוזל. כמה אספנים רציניים מתעצבנים אפילו על התנודות העדינות הנגרמות על ידי מכשירים אלקטרוניים, למרות שיש מעט עדויות המתעדות את ההשפעות של זה, במקרה שלנו פשוט כמה שפחות להזיז.

כלל שישי ורק למחמירים

יין אוהב שקט

רעש הוא גלים כלומר תזוזות.. מתקשר לכלל החמישי
קולות ורעשים חריגים , לא מודבר על דיבור רגיל יכולים לזרז תהליכים משום שרעש וקולות זה למעשה גלים אשר יוצרים לחץ

המקום הטוב ביותר ליין הוא מקרר יינות, ישנם תחליפים כמו מרתפים או מקומות אחרים מקוררים ומוצלים, אך מקרר יין הוא אופטימלי, הוא שומר על ככלל התנאים ואין צורך להתערב כל פעם ולבדוק.

הכלל האחרון שלי הוא תמיד עדיף לשתות יין טיפה לפני השיא מאשר יין שכבר החמיץ, אין טעם לאגור יין ואז להתאכזב לאחר כמה שנים..

אהבתם?

Facebook
Email
WhatsApp

פוסטים קשורים:

קטגוריות
הדרכות יין

לא סיימתי את הבקבוק יין…

מה קורה אם לא מסיימם בקבוק?

השאיפה תמיד היא לסיים את  הבקבוק באותו יום, אבל מה קורה עם לא הצלחנו?

אז מה עושים אחרי פתחית בקבוק?

בפרק הקודם ראינו את היתרונות של חמצן לאחר פתיחת יין, אבל ליין ולחמצן יש יחסי אהבה שנאה,  כמו שהחמצן עוזר לטעמים חדשים  ביין לצוץ, החמצן יכול גם לעשות נזקים כאשר הוא מגיע בכמות גדולה ולאורך זמן ארוך.
מרגע שפתחנו את היין ומשום מה לא סיימנו את הבקבוק מתחיל מאבק בחמצן, התוצר הסופי של יין וחמצן הוא חומץ, וזה לא נעים לאף אחד לשתות. יין יהפוך לחומץ בין 3-5 ימים לאחר הפתיחה אך עוד לפני שיהפוך לחומץ היין יאבד טעמים ואיכותו תפגע. מהירות ההתחמצנות תלויה במספר גורמים:

  • כמות האלכוהול ביין , כמות גבוהה עוזרת לשימור.
  • רמת הטאנינים , כמות גדולה עוזרת לשימור.
  • כמות חמצן באוויר.

בשל סיבות אלו יין קינוח מחוזק נשאר אף יותר זמן מכלל היינות שאנחנו מכירים. 
לא סיימתם את הבקבוק? נרצה להאריך את זמן חיי המדף של היין אחרי שנפתח,
מה ניתן לעשות? רשמנו פה מספר פתרונות, הסידור הוא לפי פתרונות זולים, פשוטים אך פחות יעלים בראש ואח”כ הפתרונות היקרים שמחזיקים יותר זמן.

יין אחד

להכניס למקרר הבייתי עם פקק הבקבוק

טמפרטורה הנמוכה שבמקרר מאיטה באופן משמעותי את תהליך ההתחמצנות ומאריכה את חיי המדף של היין. מה שכן, ביינות אדומים, כשנרצה לשתות את היין פעם נוספת, נצטרך לזכור להוציא אותו מהמקרר ולתת לו להתחמם לטמפרטורה הנכונה.

אחסון הבקבוק במצב עומד - מאונך

במצב שכיבה, שטח הפנים של הנוזל שבא במגע עם החמצן הכלוא בבקבוק גדול הרבה יותר מאשר אם הבקבוק עומד. לכן, הקפידו תמיד לשמור על הבקבוק במצב שהוא עומד לאחר פתיחה.

יין 3

העברה למיכל/בקבוק קטן יותר

העברת היין הנותר לבקבוק או מיכל קטן יותר, אפשר גם כמה בקבוקים קטנים, היא שיטה טובה להקטין את כמות המגע בין היין לחמצן,יש להקפיד שהבקבוק החדש יהיה מלא עד הסוף ללא מקום לאוויר,  כך הנוזל דוחה את החמצן החוצה ואנו נבטיח שכמות החמצן תהיה מינימלית.

יין 4

שאיבת החמצן מהבקבוק

כיום ישנם  מספר רב של משאבות ביתיות פשוטות שבאמצעותן ניתן להוציא את החמצן שבבקבוק. העלות לא גבוהה(נא בין כמה עשרות עד 200 שקלים) והתרומה שלהן להאטת תהליך ההתחמצנות גבוהה מאוד באופן יחסי.

יין 5

גז תחליפי שדוחה חמצן

זהו הפתרון הטוב ביותר אך היקר ביותר, ע”י הזרקת גז אחר לדוגמה חנקן או ארגון החמצן נדחה החוצה  בשל שיקולים פיזיקליים (משקל סגולי), והגז שנמצא כרגע בבקבוק לא  מייצר אינטראקציה כימית עם היין ולכן לא משנה את טעמו ולא מתקיימת התחמצנות.

Myyain

אהבתם? שתפו

Facebook
Email
WhatsApp

פוסטים קשורים:

קטגוריות
הדרכות יין

לסובב או לא לסובב את כוס היין

כולנו ראינו את זה, רובנו עושים את זה, אבל השאלה האם אנחנו מבינים למה עושים את זה? והאם ניתן לעשות זאת לכל סוג יין?
ראשית הפעולה נקראת ערסול , בה אנו מסובבים את הכוס היין. הסיבה העיקרית שעושים זאת היא  בכדי להכניס עוד אוויר לייתר דיוק  את החמצן מהאוויר ליין הסיבוב מגדיל את שטח הפנים ואת זרימת האוויר בכוס.
סיבה נוספת ואף יש הטוענים שהיא העיקרית  היא הידיעה שהסיבוב  עוזר לשחרר את תרכובות הארומה השונות המצויות ביין. התרכובת יכולות להגיע לאפינו על גבי אדי האלכוהול, והתרכובות הללו הן הסיבה לכך שליין יש מגוון כזה של ניחוחות וטעמים,תרכובות אלה הן מולקולת קטנות, וכפי שאמרנו הן “תופסות טרמפ”  על אדי האלכוהול,  שמעביר את ניחוחות היין למערכת הריח. אנו אומרים ארומה מכיוון שחלק גדול מההנאה מהיין נמצא ביכולת הריח של האף שלנו. אם אתם רוצים להבין את החשיבות של ארומות ותרכובת אלו תנסו לטעום יין כאשר האף סתום, כל הטעמים ומורכבות תעלם.

הסיבה הנוספת לערבב יין היא פחות עבור שותה היין הממוצע, ומשמש יותר אצל טועמים מקצועיים והסיבה היא סיבוב היין יכול לתת לנו מספר פרטים טובים יותר על אופי היין, לדוגמה דרך דמעות היין/רגלי היין, (הדמעות מתייחסות לשאריות שנותרו על הזכוכית לאחר שהמערבולת התיישבה והיין זולג סביב הזכוכית בהרמוניה צמיגה למי זוכר קצת כימיה/פסיקיה אז התופעה היא אפקט מרנגוני) הדמעות הללו אם הם נעים לאט או מהיר? האם הם עבים או דקים? כל אלו נותנים לנו מידע על היין עוד לפני שטעמנו אותו, פירוט לכך יהיה בפרק הטעימה. סיבוב יכול לעזור לנו גם להבין  את הצבע המדויק של היין על כל גווניו שמתפרקים ברגע שיש שכבה דקה יותר בסיבוב.

 

הדרך הקלה ביותר להתחיל היא להניח את האגודל והאצבע שלך בבסיס כוס יין בזמן שהיא מונחת על השולחן, ואז צייר עיגולים קטנים על השולחן תוך כדי אחיזה בבסיס הזכוכית. עשה זאת פעם אחת במשך כ 5-10 שניות ואז הריח שוב. שמתם לב שהניחוחות מועצמים הרבה יותר, ועכשיו עליכם להיות מסוגלים להריח פרופילי טעם בקלות רבה יותר, אם הזמן אפשר בלי המשטח אך תזהרו כל אחד שפך על חבר או על עצמו בהתחלה.

ניתן לראות שאם הזמן אפשר גם לסובב ללא משטח תמיכה…

את כלל היינות ניתן לערסל, חוץ מיינות מבעבעים משום שאנו רוצים לשמר את הבועות. יש אנשים אשר חושבים שלא נהוג לא לערסל יינות לבנים אך אם תנסו אתם  תצליחו להבדיל  בארומות עם ובלי סיבוב הכוס. כמו כן יינות לבנים מלאים בעלי מקרם שומני שמתנהג דומה ליין אדום ונרצה לראות את האפקט של דמעות היין גם בהם.
אהבתם? שתפו ותלמדו את החברים איך לסובב את הכוס…

Facebook
Email
WhatsApp

פוסטים קשורים:

עמוד הדרכות:

נושא הבא:

קטגוריות
הדרכות יין

הגשה ומזיגת יין

הגשת ומזיגת בקבוק

טקס מזיגת היין כולל הרבה שלבים, על מה אנחנו צריכים להקפיד באמת? ומה סתם נראה יפה ...

מי מאיתנו  שהיה במסעדות שמכבדות את עצמן והזמין בקבוק יין זוכר את טקס היין שם, אך גם כאשר אנו שותים בבית יש כמה כללים שיש לשמור על מנת להעצים את החוויה מהיין, הטקס מכיל בתוכו כללים שלא רק נראים טוב אלא עוזרים לנו למקסם את החוויה מהיין.
לדוגמה המזיגה, כאשר מוזגים יין אין למלא את הכוס עד סופה, גם אם אנחנו שותים בקבוק לבד יש להקפיד על כמות של סטנדרטית של 180 מ”ל לכוס (קצת פחות משליש כוס), כדי להשאיר מקום ליין לנשום ולהיפתח, וגם מספיק מקום על מנת לסחרר אותו (סיבוב לטובת הכנסת חמצן הסבר בפרק הבא). היוצאים מן הכלל הם יינות מבעבעים אשר מוגשים בכוסות דקות וארוכות יותר ואותם ניתן למלא יותר (שלושה רבעים מהכוס), אך גם כאן יש להשאיר מעט מרווח על מנת שהיין ינשום.

דקנטר

ישנם יינות “סגורים” אשר לא מביאים לידי ביטוי את כל עוצמת הטעמים והניחוחות מיד עם פתיחת הבקבוק. העברתם לכלי זכוכית רחב מידות הנקרא דקנטר עשויה לעזור להם להיפתח מהר יותר. ליין בדקנטר יש שטח פנים רחב יותר המאפשר לו לנשום ולהיפתח מהר יותר כמו כן הטאנינים יהיו קצת רכים יותר ברגע המגע עם החמצן.
מומלץ להעביר  יינות בעלי גוף מלא כמו מרלו, קברנה סוביניון, יינות אלו נוטים להכיל טעמים עמוקים ומורכבים יותר ולכן דורשים יותר זמן עם עם האוויר לפני הגשתם כלומר יותר חמצן בכדי להגיע לשיא שלהם.
יינות בעלי טעמי פירות חזקים ויינות בעלי גוף קל  כגון פינו נואר, וטמפראניו מוכנים לשתייה תוך זמן קצר יותר  ושימוש בדקנטר עשויה לעשות יותר רע מטוב, לכן כל יין אדום מומלץ להעביר לדקנטר.
יינות לבנים מלאים מזנים כמו ויונייה ושרדונה יכולים לעתים להרוויח ממעט זמן בדקנטר אך לרוב לא נוטים להשתמש בדקנטר ליין לבן או רוזה, אלא במתן אוויר בבקבוק.
ישנם מספר סוגי דקנטר כפי שניתן לראות בתמונה העליונה, לכל סוג יין את הדקנטר המתאים לו, בהמשך נרחיב על איך בוחרים דקטנר נכון לסוג היין, אך כרגע בשלב זה נסתפק בדקנטר הבסיסי והנפוץ שנמצא בתמונה התחתונה.

אין דקנטר ? לא בעיה בכלל

הדרך הבסיסית לתת ליין לנשום, היא  להשאיר את הבקבוק פתוח מיד עם פתיחתו, בשל מבנה הבקבוק (גוף רחב ופייה צרה) והמילוי של היין  עד לצוואר, שטח המגע של היין עם החמצן קטן מאוד , וכך גם השפעתו על היין, לכן מומלץ למזוג מעט יין לכוס עד לקו הרחב של הבקבוק להגדלת שטח המגע עם החמצן, בנוסף היין בכוס יפתח וינשום מהר יותר. זמן הנשמיה משתנה מיין ליין  היא יכולה להיות מספר דקות או אפילו כמה שעות,  ככל ממוצע ניתן לחכות בין 15 דקות עד חצי שעה.  תרגיל שניתן לנסות  הוא לראות כיצד היין מתפתח עם הזמן, האם מגלים ארומות וטעמים חדשים לאחר כמה שעות שהיין פתוח? האם היין משתפר אחרי כמה שעות של נשימה?

טמפרטורה יין

טמפרטורה

גורם נוסף חשוב בהגשת יין הוא הטמפרטורה. יינות באים לידיי ביטוי בצורות שונות בטמפרטורות משתנה, לדוגמה יין לבן בעל גוף מלא, אשר סגור ועצור כאשר הוא נמזג ישירות מהמקרר בטמפרטורה של 3-4 מעלות צלסיוס, אך כעבור עשר דקות בטמפרטורת החדר תכונות הפירות והמינרלים בו נעשים יותר מודגשים.
כשזה נוגע ליין, הסביבה חשובה מאוד, ריחות מבישול, עישון או הסביבה עלולים לפגום באוויר ובכך לשנות את טעם היין. בידוד ריחות אלה מהיין יגרום לחוויה יותר מהותית מהיין. זהו יכול להיות ניסוי למי שרוצה  להתמקצע קצת ביכולת הטעימה שלו, לנסות לטעם יין קר לעומת אותו יין בטמפ’ הנכונה שלו ולראות כמה טעמים נוספים הוא מקבל. להלן הטמפרטורה המומלצת לכל יין:

יינות מבעבעים –  סביב °C5.

יינות לבנים גוף קל/ארומטים/רוזה –  סביב 7°C.

יינות לבנים גוף מלא –  סביב 11°C.

יינות אדומים גוף קל –  סביב 15°C.

יינות אדומים גוף מלא –  סביב 20°C.

יינות קינוח  – תלוי מאוד, לדוגמה פורט לבן  סביב 10°C, פורט אדום סביב 16°C ,לשרי נע בין 8-14 °C  תלוי בסוגו.

מזיגה נכונה

יין יש למזוג באיטיות ובמתינות ולא לחבוט את הבקובוק בכוס ולא בזרם חזק. תמיד מומלץ  לקחת את כוס היין ביד אחת, להטות אותה באלכסון לעבר צוואר הבקבוק ולתת ליין לזרום לתוכה באטיות, במידה ואי אפשר והכוס צריכה להישאר נייחת על השולחן נמוזג לתוך המרכז, במידה ונוצרות בועות בכוס במהלך המזיגה, הדבר אינו מהווה בעיה , הבועות אמורות להעלם  מומלץ להמתין לכך(מזיגה איטית תמנע זאת מכתחילה). כדי שהטיפות האחרונות לא ירטיבו את מפת השולחן או את הבקבוק בתום המזיגה, מוזגי יין מסובבים קלות את הבקבוק ומרחיקים אותו מהשולחן תוך כדי משיכת הזרוע לאחור בדרך זו טיפות היין האחרונות נשארות תלויות על פיית הבקבוק, ההמלצה תמיד לסבוב לכיוון המנוגד לתוויות כך במידה שכן נפלה טיפה, היא תהייה מאחור ולא בפנים/תווית היין.

אהבתם? שתפו עם חברים

Facebook
Email
WhatsApp

פוסטים קשורים:

קטגוריות
הדרכות יין

איך להחזיק כוס יין

איך להחזיק כוס יין

עולם היין מלא גינונים ונימוסים לעתים נשתה את היין לבד ולעיתים בחברה. בפרק זה נסביר כיצד להחזיק את הכוס בצורה הנכונה ולמה זה חשוב מעבר לכך שזה נראה טוב

ישנם דרכים רבות להחזיק כוס יין, ותוכלו לעשות זאת בכל דרך שתחפצו. כל עוד אתם עומדים בחוק אחד בלבד! כל  דרך שתבחרו  היא טובה זה ממש לא משנה את הטעם של היין. למרות עובדה זו, לא ניתן להקל ראש במצבים חברתיים מסוימים. אם אנו נמצאים בחברה בה נוהגים לבחון גינונים אלו יותר ברצינות, יש יותר להקפיד על כך, אז ראשית אציג את החוק היחידי אותו יש לעשות והוא: החזקת הכוס מהרגל שלה. זהו. ברגע שתעשו זאת אתם עושים את זה נכון. ישנם שתי סיבות לכך הראשונה לא מלכלכים את גביע הכוס ביין וניתן לראות ולבחון את צבע היין, גם את היד אנחנו לא מרטיבים בזיעה של היין במידה והוא קר. הסיבה השנייה היא לא לחמם ולשנות את הטמפרטורה של היין. אחיזה  בגביע תחמם את היין ואנו רוצים לסמוך על כך שמזגו לנו אותו בטמפרטורה הרצויה.

להלן שלושת הדרכים:

אחיזת רגל

אחיזת כוס יין

צבט את רגל כוס היין בין האגודל, והאצבע האמצעית.

כשאתם ממקמים את האצבעות, הניחו אותם על החלק התחתון של רגל הכוס. האצבע האמצעית שלך צריכה לנוח על הרגל ממש מעל הבסיס.

רק שלוש האצבעות הללו יבואו במגע ישיר עם רגל הכוס. שתי האצבעות הנותרות שלך צריכות באופן טבעי לנוח על גבי הבסיס.

זו הדרך הסטנדרטית להחזיק כוס יין. החזקתו בצורה זו אמורה לספק יציבות רבה.

צביטת בסיס

אחיזת כוס יין

צבט את רגל הכוס ממש מעל הבסיס בעזרת האגודל והאצבע המורה.

השתמש באצבע האמצעית כדי לתמוך בכוס , על ידי הרחבתה כלפי חוץ לאורך החלק התחתון של הבסיס.

 

הרשו לשתי האצבעות הנותרות שלכם לנוח באופן טבעי. הם עשויים ללחוץ לכף היד שלך או לעקוב אחריהם עם האצבע האמצעית.

אחיזה תחתונה

אחיזת כוס יין

השאר את האגודל על בסיס הכוס, תוך כדי תמיכה בתחתית הבסיס בעזרת האצבע והאצבע האמצעית.

אף אחת מהאצבעות שלך לא נוגעת למעשה ברגל הכוס בעת השימוש בטכניקה זו.

האצבעות צריכות להתעקם בעדינות לכף היד. השתמש בבאצבעות האמצעיות שלך כדי לתמוך בבסיס.

שים לב שסגנון זה מקובל חברתית, אך הוא גם הכי פחות יציב. עדיף לתרגל זאת כשאתה לבד לפני שאתה משתמש בו בחברה מנומסת.

לסיכום,

ישנם כמה דרכים להחזיק את הכוס, תבחרו בדרך שנוחה לכם כל עוד שאתם לא נוגעים ב”קערת” הכוס.

פוסטים קשורים:

קטגוריות
הדרכות יין

בחירת כוס ליין

כוסות יין

בחירת כוס מתאימה ליין

בניגוד למשקאות קלים, שבהם אין חשיבות לצורת הכוס ולגודלה, הרי שליין ומשקאות בעלי ארומות וטעמים מורכבים יש חשיבות לסוג היין. אם נקדיש מחשבה לאופן ההגשה ולכוסות הנכונות, תעלה עוצמת ההנאה והחוויה מיין. כיום מייצרים כוסות יין בגדלים שונים ובצורות שונות בדיוק בשביל סוגי יין מסוימים. צורת הכוס משפיעה על ריכוז הארומות והטעמים. צורת הכוס והיקף מפתח שפתי הכוס ישפיעו על זרימת המשקה מהכוס אל חלל הפה ובאיזה מקום על הלשון יפגוש אותו היין. ולמה זה חשוב? כיוון שעל הלשון ישנם רצפטורים – חיישנים של טעם. בקצה הלשון ישנו ריכוז גדול של קולטני מתיקות, בצידי הלשון החמיצות וכן הלאה. על כן ישנה חשיבות למקום שבו ינחת היין כאשר ישתו אותו, בנוסף כמות החמצן שנרצה במגע עם היין תקבע לפי סוג הכוס.

בשנת 1961 גילה יצרן כוסות אוסטרי בשם קלאוס ריידל כי לכל סוג יין יש תכונות ייחודיות כגון חומציות מינרלים, טאנין, אלכוהול וכדומה, והתחיל לעצב כוסות מיוחדות עבור כל סוג יין. על ידי עיצוב כוס לסוג היין הצליח ריידל לרכז את הטעמים הרצויים ביותר בכל יין על מנת לספק את חוויית השתייה הטובה ביותר לכל סוג, כיום ריידל נחשבת לאימפריה ועלות של כוס בארץ היא יותר מ 100 שקלים.

כוס יין לבן קל

יין לבן קל/ יין ארומטי

יין לבן קל

ליינות הקלילים תתאים כוס קטנה יותר, בעלת שטח פנים קטן יותר שתשמור על הארומות של היין, על המבנה הפרוחני שלו, על הטמפרטורה הצוננת שלו, כזאת שתספק חוויה ארומטית טובה יותר בשל הקרבה בין האף לבין היין.

יין אדום גוף קל

יין אדום קל

בעל רמת טאנינים נמוכה ואחוז אלכוהול נמוך. מתאים ליינות קלילים שמתאפיינים בארומטיות נעימה ורעננה, מיוצרים מזני ענבים כמו זינפלנלד, (אגב לפינו נואר בנמצא במשפחת האדומים הקלים יש כוס משלו בצורת יהלום, לא צריך להגזים).

יין מבעבע

יין מבעבע

הכוס גם מכונה החליל, כוס ארוכה שעוזרת לשמירת הבועות, אך מוסבכת לשטוף.

יין קינוח

יין קינוח

פה צר מפחית את האידוי ומרכז את הניחוחות, גבוה מספיק כדי לאפשר לנשום ולשחרר את הניחוחות נועד להוביל יין לאט לאט במרכז הפה לכיוון הגב כדי לאפשר גילוי מתיקות. הכוס קטנה בעזרת צורתה מכוונצ את היין לחלק האחורי של הפה כך שהמתיקות לא תציף.
יין לבן גוף מלא

יין לבן גוף מלא

יין לבן גוף מלא

יינות הלבנים המלאים יותר כדוגמת יין מזן השרדונה שיושן בחבית עץ או מזן הויונייה תתאים כוס יין גדולה יותר, בעלת נפח גדול יותר, זאת שקלאוס רידל מכנה כוס מונראשה והתפקיד שלה להדגישה את המרקם הקרמי של היין ואת מורכבות הטעם שלו.
יין אדום גוף מלא

יין אדום גוף מלא

יין

יין אדום גוף מלא

רמת טאנינים גבוהה ואחוז אלכוהול גבוה, מורגשים הכי טוב בכוסות בעלות מפתח צר המנחה את היין למרכז הלשון, דבר המאפשר ליותר אלמנטים של היין, כמו חומציות וטאנין, להתבטא בו זמנית, הכוס דומה בצורה לכוס של יין אדום גוף קל אך גדול יותר.
כוס יין רוזה

יין רוזה

יין רוזה

צורת הזכוכית היא בעלת צורת יהלום היוצרת שטח פנים רחב יותר בנקודת האמצע של הכוס, ומאפשרת קצב אידוי גבוה יותר של אלכוהול, ומעצימה את ניחוחות הפירות והפרחוניות של היין כשהוא נכנס לפה.

אין צורך לשלם מאות דולרים על כוסות יין עשויות בדולח על מנת לשתות יין. נכון שכוסות איכותיות יותר יחזקו את הטעם ואת הארומה של היין, אבל זה לא הכרחי להערכת יין. מתחילים בתחום היין  יכולים להסתדר עם שני סוגי כוסות: כוס יין המתאימה גם ליין לבן וגם לאדום, בעלת קערה רחבה מספיק לסחרור היין בכוס ואשר המפתח מצטמצם לקראת הפה על מנת לרכז את הארומה, אגב ניסוי מעניין שיש לעשות לנסות לשתות את אותו יין באותו זמן עם כוס רידל מתאימה ועם כוס יין “פשוטה” שיש בבית. האם הרגשתם הבדל?

ניקיון הכוסות

על מנת שלא לקבל טעמים או ריחות נלווים למשקאות שאנו לוגמים יש לדאוג לניקיון יסודי ביותר של הכוסות. יינות בעלי טעם חריג הם לעתים קרובות תוצאה של שאריות מכוס לא נקייה. דאגו לשטוף את כוסות היין בנפרד משאר הכלים. מומלץ לקנות מברשת ספוג המיועדת לכוסות יין. ניתן למצוא כאלה בכל חנות למוצרי מטבח. שטפו את הכוס במים חמים ללא סבון, כיוון שהוא עלול להיכלא בכוס. אחר כך הניחו את הכוסות הפוך לייבוש, חשופות לאוויר.
טיפ להגברת הטעמים של היין וניטרול  טעמים נלווים ולא רצויים, לאחר השטיפה ולפני השימוש שיפכו מעט מהיין לכוס בכדי לשטוף אותה, מספיק כמות מעטה שאותה תעבירו בכוס לאורך כלל הדפנות בכדי לנטל ריחות שהיו בכוס או שאריות אבק או מים.
בטעימות יין רבים שוטפים במים את הכוס יין מטעימה לטעימה, אך הדבר פוגם בטעם, תמיד עדיף להשאיר את היין עם שאריות היין הקודם.

אהבתם? שתפו…

פוסטים קשורים:

קטגוריות
הדרכות יין

מושגים מתחום היין

הגדרות יין

יש כל כל הרבה מונחים ומושגים מעולם היין, לעיתים נראה שיש לתחום שפה משלו. ניסנו לעשות קצת סדר בבלאגן ולהביא את חלק מהמונחים ומהמושגים בתחום:

ארומה

הארומה היא מושג המתאר למעשה את הריחות המאפיינים יין. הארומות נקלטות בחלל האחורי של הפה ומשם מועברות לחלל האף על מנת שנוכל לזהות אותן. יש להפריד את הארומות של היין ומהטעמים שלו (מתיקות, חמיצות, מרירות ומליחות) ,כשאר ניהיה עם אף סתום  שנתקשה בהרחת הארומות (לעיתים אנו מבלבלים בטעמים, כבר יצא לי לשמוע מספר פעמים ליין יש טעם של דובדבנים). הארומות הן נדיפות מאוד בטמפרטורת החדר ולכן כדאי ומומלץ להגיש את היין בטמפרטורה המתאימה כפי שיורחב בהמשך. נהוג לחלק את הארומות לשלוש:

  1. ארומות ראשוניות שמקורן בענב עצמו.
  2. ארומות שניוניות שמקורן בהתססה עם השמרים וכלל תהליך ייצור היין.
  3. ארומות שלישוניות (“בוקה”) שמקורן בהתיישנות בחבית האלון ובבקבוק, ובמורכבות שנוצרה ביין כאשר הוא כבר תוצר מוגמר.

    להסבר מופרט על ארומות

מתיקות

סוכר מהענבים שלא נהפך לאלכוהול או סוכר המוסף ליין הם מקורות למתיקות ביין.  
המתיקות ביין נובעת מהחלטת היינן מתי לעצור את התהליך התסיסה (הפיכת הסוכר לאלכוהול) או האם להוסיף סוכר , אך גם מושפע מסוג הענב שקובע עם כמה סוכר נתחיל את התהליך. מתיקות נקלטת בקצה הקדמי ביותר של הלשון.

חמיצות

מקור החמיצות הוא בחומצות הטבעיות של הענב, מכיל חומצות אורגניות טבעיות: החומצה העיקרית בענב היא החומצה הטרטרית החזקה. החומצה השנייה בדרוג החומציות היא החומצה המאלית החומצה ביין אחראית בין השאר לשמור על רעננותו וטריותו של היין. ישנם זני ענבים הידועים בחומציות גבוהה יותר מזנים אחרים ולכן זהו טעם נרכש. מורגשת מאוד בצידי הלשון ובחלקה האמצעי.

מרירות

טעם מר ביין הוא בהחלט טעם נרכש, מרירות רבה נחשבת לפגם ביין ולכן יש לשלוט ברמות המרירות, מקור המרירות הוא  בחרצני הענב וקליפתו , לכן היינות עוברים תהליכי סינון, פחות זהמן שהייה עם החרצנים והקליפה יהפוך את היין לפחות מריר.  ישנם זני ענבים הידועים כיותר מרירים מאחרים. מרירות נקלטת ביין בחלק האחורי של החיך

גוף

מונח זה מתייחס לתחושה שהוא יוצר בזמן שהוא נמצא בפה שלנו. האם אנו מרגישים נוכחות משמעיות של היין או לא? בדרך כלל גוף כבד ומלא של יין אדום מתייחס לרמת האלכוהול הגבוהה שבו (מעל 13%), לסוכר שביין, לצבע ולטאנינים.  על פי כלל האצבע הרי שיינות אדומים מאזורי יין חמים יותר (אוסטרליה, דרום אפריקה, קליפורניה, צ’ילה( מסוגלים לייצר יינות בעלי גוף כבד יותר מיינות אדומים הבאים ממחוזות אירופיים קרירים וממוזגים יותר. גם ליינות לבנים יש גוף בינוני או קל. סוביניון בלאן ניחן בגוף קל ולעומתו שרדונה שיכול לפתח יין בעל גוף מלא.

טאנינים

מולקולות גדולות הנמצאות ביין ומקורן בגרעין הענב, בקליפתו ובשדרת הענב. הטאנינים מצויים גם בחביות העץ בהן מתיישן היין. מבנה טאניני משמעותי עשוי לעזור ליין בתהליך התיישנותו בחבית. טאנינים עשויים להיות אגרסיבים במיוחד ביינות צעירים שהתיישנו בחבית וזה עתה נמזגו, אך עם הזמן, טאנינים מתרככים והופכים להיות רכים על גבי החיך. הטאנינים יוצרים את תחושת העפיצת שמוסברת בהמשך.

עפיצות

מונח המציין תחושה של יובש בחיך ובחלל הפה הנגרם מריבוי של טאנינים. כאשר יין המכיל טאנינים רבים פוגש בפה את החומר השמנוני ברוק שאחראי על תנועה חלקה, הוא מייבש אותו התחושה הנוצרת היא של יובש וקושי להזיז את הלשון, בנוסף  החומציות הטבעית בפה יורדת,  ניתן לנסות לשים שקית תה יבשה על הלשון ולהראות את התחושה שנוצרת (יובש). נהוג לייחס מושג זה ליינות אדומים, שהרי בניגוד ליינות לבנים, הם באו במגע עם הקליפות של הענב ואף שהוו בחבית עץ יותר זמן.

תסיסה כוהלית

על מנת שהסוכר בענבים יהפוך לכוהל (אתנול) מה שאנחנו מכנים אלכוהול, צריכה להתרחש תסיסה ע”י שמרים ההופכים את הסוכר לכוהל. תהליך התסיסה ביינות אדומים מתרחש בטמפרטורות שבין 25-30 מעלות בקירוב במשך כ 14-7- ימים. יינות לבנים מותססים בטמפרטורות קרות יותר (15-8 מעלות) על מנת לשמר את הארומות העדינות של הענב. משך התסיסה ביינות הלבנים עשוי להגיע ל 40 יום. כאשר כל הסוכר תסס והפך לאלכוהול הרי שהיין יקרא יבש. כאשר רק חלק מהסוכר תסס והפך לאלכוהול, יקרא היין חצי יבש. חשוב להדגיש כי ניתן תמיד להוסיף סוכר ליין גם כאשר הוא יבש לחלוטין. יינות קינוח מיוצרים עם כמות סוכר שמוסף אל היין.

תסיסה מאלולאקטית

ידועה כתסיסה השנייה של היין לאחר התסיסה הכוהלית, אך לא מתרחשת בכלל היינות. במהלך התסיסה הופכת החומצה החזקה, מאלית, לחומצה החלשה יותר, לקטית, על מנת לרכך במעט את טעמו  של היין. תהליך כימי זה חשוב גם לייצוב הפנימי של היין בתהליך התיישנותו בחבית. זן השרדונה לרוב עובר  תסיסה מאלו-לקטית דבר המקנה ליין מעיין חמאתיות.

עולם חדש/ישן

מחלק את עולם היין למדינות הראשונות שמייצרות יין זמן : צרפת, איטליה, ספרד, פורטוגל, יין, גרמניה, הונגריה,  לעומת מדינות שהחלו לייצר יין רק בשנים האחרונות (גם עם מדובר בכמה עשרות או מאות שנים): ארה”ב, מקסיקו,דרום אמריקה, אוסטרליה,ניו זילנד, דרום אפריקה. מדובר בייצור מסורתי לעומת חדשני,  למרות שכיום גם העולם הישן עובד בשיא הטכנולוגיה ומקדם פיתוחים טכנולוגים.
ישנם מספר הבדלים בגישה אך אחד המשמעותיים הוא בשמות היינות, בעולם החדש היין יוצג  ידבר לפי ענבים כלומר היין יקרא קברנה סובניון, ובעולם הישן יוצג שם של סוג יין או האיזור(קינטי/ברדו).

יין שולחן

יין שולחן הינה הגדרה ליין הפשוט ביותר של היקב.
בארה”ב אף הוסיפו את ההגדרות נוספות שמחייבות שהיין לא יהיה מבעבע, ועד מחיר מסויים. באיחוד האירפואי מחייבים לסמן את היין TW-  ,table wine ולכל מדינה יש את הביטוי המקומי ליין זה: 
בצרפת vin de table 
באיטליה vino da tavola
בספרד vino de mesa
בפורטוגל  vinho de mesa
בגרמניה Tafelwein

 

שמרים

מיץ הענבים התוסס במיכלי הנירוסטה ביקב מחוזק בשמרים יבשים מתורבתים שבודדו במעבדות והוקפאו. השמרים הם בעיקר מזן ״סכרמציוס סרוויסיה״ ותפקידם להקים מושבות של שמרים חדשות ולהתסיס את התירוש. הפעולה הנעשית תחילה בהסתגלות השמרים במים פושרים בתוספת של סוכר/ חומרי הזנה טרם ההוספה למיכל הנירוסטה, מבטיחה את תחילתה של התסיסה. תיתכן גם תסיסה ספונטאנית של שמרי בר הנמצאים בתירוש אשר מקורם בכרם, על גבי הענב, אולם סיכויי התסיסה שלהם בתנאים ״החדשים״ ביקב במיכלים הגדולים, נמוכים ביותר.

ריקבון אציל

מדובר בתופעה חיובית שמתרחשת בשל  פטריה Botrytis cinerea שנמצאת על ענב. הענבים שנדבקים בפטרייה מצטמקים ונותרים עם תכולת סוכר גבוהה המכונה בשם ריקבון אציל. אם בוצרים אותם בשלב זה, ניתן להפיק מהם יינות משובחים ומתוקים במיוחד. נקראבוטריטיזציה והיינות נקראים יינות בוטריטיס. 

בלנד/זני

המושג בלנד או בעברית צחה יין ממסך, מתאר כל יין  המורכב ממספר זני ענבים, ערבוב של מספר זנים יוצר שילוב טעמים ויכולת לקחת מכל זן את היתרונות שלו.
לעומת זאת יין זני הוא יין שעשוי מזן אחד, ומכיל לפחות 85% מהזן הזה כך, נוכל למשל לראות יינות שעל גבי התוית הקדמית, מתנוסס השם קברנה סוביניון, בעוד שיתכן כי עד 15% מהיין מורכב גם מזנים אחרים, דוגמת: מרלו/סירה או אחרים. יין זה הוא עדיין זני ואינו בלנד, כל עוד הזן העיקרי יהיה לפחות 85%.

טרואר

מונח צרפתי המציין את סך כל המרכיבים המשפיעים על איכותו של הכרם והענבים בזמן גידולם.מבין המרכיבים המקובלים החשובים ניתן לציין: טמפרטורה ממוצעת, גובה מעל פני הים, מרחק מהים, שיפוע הכרם, ניקוז המים, משקעים, ימי שמש בשנה וסוג הקרקע. ישראל היא מדינה קטנה באופן יחסי לשאר המדינות המגדלות כרמי יין אך עדין ישנם השפעות טרואר שונות: המרחק מהים התיכון וגובה הכרם (דומיננטיים ) בשילוב עם הטמפרטורה והשינוי שלה (בין יום לילה).

VFM - vale for money

זהו מושג מתחום הכלכלה, שאומר האם המוצר שווה את הכסף ששילמנו עליו. בתחום היין שאנו מציינים VFM אנחנו מתכוונים ליינות זולים אשר באיכות טובה ומספקת. לעתים בתחרויות יהיו אף קטגוריות של VFM לפי מדרגות מחיר.

חדרור

חמצון יין לפני שתיה, יין משתנה עם חשיפתו לאוויר או לייתר דיוק חמצן,  הנשימה המפורסמת, נועדה לרכך מעט את היין ולפתוח בו כמה שיותר ארומות, על ידי כך שהוא עובר תהליכי חמצון מסוימים שעושים אותו נח יותר לשתיה. הארומות  אף יכולות להתפתח ולהשתנות עם הזמן וככול שיש יותר חמצן.

CHAPTALIZATION שפטליזציה

תהליך הוספת הסוכר לפני ו/או אחרי תהליך התסיסה, על מנת להעלות את תכולת האלכוהול ביין. התהליך חוקי ונחות במדינות בעלות אקלים קר, דבר הגורם לכך שבשנים מסויימות הענבים לא מגיעים לבשלות מקסימלית.

סומליה - אוצר יין

במסעדות  איכותיות ישנו תפקיד בשם “אוצר יין”, או בשמו המקובל – סומליה. תפקידו העיקרי של הסומליה הוא לבנות את תפריט היין, בתיאום עם השף, ולדעת להמליץ התאמה בין אוכל ליין ולהמליץ ללקוחות מה לקנות.
לסומליה יש תפקיד מפתח בברי יין שהפכו לאופנתיים בשנים האחרונות, ואם מדובר בסומליה טוב, הוא יעניק ערך מוסף רב למסעדה ולסועדים.

בלאן דה בלאן/בלאן דה נואר

אלו מושגים להגדרת שמפניה, שמפניה הוא יין מבעבע מאיזור שמפיין. וניתן לעשות אותו ע”י 3 זני ענבים עיקריים: שרדונה לבן, פינו נואר אדום או פינו מונייה אדום.
שמפניה המיוצרת אך ורק משרדונה (ענב לבן) נקראת “בלאן דה בלאן” (Blanc de blancs). שמפניה הנעשית אך ורק מהזנים האדומים נקראת “בלאן דה נואר” (Blanc de noirs).
בכמה מקרים  ואף בארץ ישנם בלנדים של יינות לבנים ואז מצמידים להם את הכינוי “בלנד דה בלאן”, כלומר בלנד שעשוי מענבים לבנים .

דמעות היין/רגלים

דמעות או רגלים הן אותם נוזלים על צידי הכוס הנוצרים כתוצאה ממזיגת היין לכוס. לרוב הנוזלים האלו מעידים על אחוז סוכר ואלכוהול ביין.

ערסול

סיבוב הכוס בכדי להגביר את המגע עם חמצן. כאשר טועמים יין, יש לטלטל ולסובב אותו, כך חושפים את היין לאוויר ומסייעים להתנדפות ריחות בעוצמה רבה וקבלת מגוון ארומות.

סיומת

הטעם שנותר בפה לאחר טעימת היין.  בכדאי לחזק את תחושת הסיומת ניתן לסגור את הפה לאחר הטעימה ולנשום דרך האף בלבד.

יהלומי יין/גבישי יין

זאת חומצה טרטרית המתגבשת בטמפרטורות קרות. גבישי אלו נוצרים לעיתים על הפקק או ביין עצמו, נראים כמו זכוכית שבורה .היינות לעתים נחשפים  לטמפרטורות קרות  וגבישים אלו נוצרים. אין סכנת היפגעות או נזק מלשתות אותם.

פריכות

תכונה אשר מתארת את החמיצות המורגשת של היין ותחושת הרעננות שהיא יוצרת.

פוסטים קשורים: