
כיום ההבדלים הולכים וקטנים עד כדי נעלמים לעיתים. ניתן למצוא יינות מהעולם החדש בעלי יכולת יישון, נמצא מערכת חוקים בחלק ממדינות העולם החדש, ועוד…
ההפרדה שהייתה קיימת בעבר מצטמצמת וכיום מדובר בהגדרות שלא תמיד תקפות במרבית המקרים.
איפה העולם הישן נגמר ואיפה העולם החדש מתחיל? האם הגבולות כאלו ברורים? ומה באמת ההבדלים?
מדינות עולם יישן הינו הגדרה של מספר מדינות אשר החלו את יצור היין בעולם, מדובר במדינות מאירופה, צפון אפריקה והמזרח התיכון. המדינות מהעולם הישן הן: איטליה, צרפת, ספרד, פורטוגל, אוסטריה, גרמניה, יוון, הונגריה, רומניה, סלובקיה, סלובניה, קרואטיה, קפריסין, שוויץ, ומקדוניה. אין גבול ברור בין העולם החדש לעומת העולם הישן אך ברורה ההבנה שבמדינות העולם הישן התחילה תרבות היין. במדינות העולם הישן, פריצת היין הייתה לרוב בשל האימפריה הרומית אשר הפיצה את כלל התרבות היין ביחד עם הטכניקות הראשונות ליצור יין איכותי. מאותם ימים ועד היום דורות של משפחות המשיכו לפתח את עשיית היין תחת אותה מסורת וכך נקבע העולם הישן. חלקו הגדול של הניסיון המצטבר מוסדר כיום על ידי מערכות חוקים נוקשים בכדי לשמר את המסורת ואת המקוריות של האזור.
יינות עולם חדש הם היינות המיוצרים מחוץ לאזורי גידול היינות המסורתיים של אירופה והמזרח התיכון, בעיקר מארגנטינה, אוסטרליה, קנדה, צ’ילה, מקסיקו, ניו זילנד, דרום אפריקה וארצות הברית (בעיקר קליפורניה). בעקבות הקולניאות, המסחר וגילוי ארצות חדשות במאות שנים האחרונות, מדינות שלא ייצרו יין החלו לייצר ולעשות שינויים שמתאמים לאיזורים שלהם, כלל החוקים וההגבלות לא חלו עליהם והם פיתחו טכניקות חדשות ליצור יין.
ההבדל העיקרי הוא זמן ייצור היין במדינה, לרוב במדינות העולם הישן מדובר במסורת של מעל ל 2,000 שנה לעומת זאת בעולם החדש הדבר יחסית חדש כלומר מדובר בכמה מאות שנים.
לרוב יינות מהעולם הישן יקראו לפי שם האיזור (לדוגמא יין בורדו) ואנו נצרך להבין לבד מה ההרכב של היין דבר שברור לכל מי שחובב את יינות האיזור, לעומתו בעולם החדש היין לרוב יקרא על שם זני הענבים.
יינות עולם ישן ברובם בעלי יכולת יישון טובה וערכם משתבח עם הזמן, לדוגמה בורדו ובורגונדי יכולים להתיישן למשך עשרות שנים לאחר בקבוקם ואיכותם רק עולה, לעומתם ייננים בעולם החדש מתמקדים בייצור יינות נגישים עם עדיפות לשתייה בעודם צעירים.
בעולם הישן לחומצה יש חשיבות גבוהה, יננים בעולם החדש נוטים לייחס תשומת לב פחותה יותר לרמת החומצה.
יינות העולם החדש נועדו במקור להיות נגישים לרוב האוכלסיה ולכן הטעמים בהם יותר ממוקדי הפרות. יינות עולם ישן הנם בעלי מאפייני טעם קשים יותר להערכה – רמזים של אדמה ופטריות לדוגמה – הופכים אותם לפחות נגישים לשותה המתחיל.
כרמים בעולם הישן גדלים באזורים קרירים יותר ועל כן, מניבים פרות פחות בשלים ובעלי תכולת סוכר נמוכה יותר. מאחר ובמהלך התסיסה סוכר הופך לאלכוהול ,יינות העולם הישן נוטים להיות בעלי תכולת אלכוהול נמוכה יותר ובעלי גוף קל יותר מיינות העולם החדש אשר גדלו באזורים חמים יותר.
בעולם הישן ישנם חוקים מאוד ברורים להגדרה של כל יין. קיימים ארגונים, חוקים ורגולציה לכל סגנון יין, בכדאי להיקרא יין קינאטי יש חוקים והגדרות לזני הענבים,שיטת ייצור ועוד. לכל מדינה מהעולם הישן יש ארגון שמאחד את כלל החוקים ומפקח על העשייה: בצרפת – AOC, איטליה – DOC, ספרד – DO
בעולם הישן הטרואר הוא המוביל, הוא זה שמעצב את היין ועל היינן למעט בהתערבות אשר מסתירים את מאפייני היין והטרואר. הגיאוגרפיה כאן היא החשובה יותר מהטכנולוגיה והטכניקה.
נטיעת הגפנים בעולם הישן היא בצפיפות גבוהה, לעומת העולם החדש בו הגפנים יותר מרווחים. בעולם החדש ישנה נטיה להימנע מהשקיה ומדישון אך בעולם הישן הנטיה וכן להשקות את הגפנים.
כיום ההבדלים הולכים וקטנים עד כדי נעלמים לעיתים. ניתן למצוא יינות מהעולם החדש בעלי יכולת יישון, נמצא מערכת חוקים בחלק ממדינות העולם החדש, ועוד…
ההפרדה שהייתה קיימת בעבר מצטמצמת וכיום מדובר בהגדרות שלא תמיד תקפות במרבית המקרים.
שתפו עם חברים