הזנים (הארץ) ישראלים

כולנו אוהבים ומכירים את הקברנה, מרלו, סירה… אך כולם הגיעו לכאן בשנים האחרונות. מה היה פה לפני? מה שתו בארץ בימי התנ”ך? ומתי ואיך נחזור לשתות זנים ארץ ישראלים?

לצרפתים יש את הקברנה סובניון והמרלו, לאיטלקים את הסנג’ובזה, לדרום אפריקה את הפינוטאז’ , לספרדים את הטמפרינו ולגרמנים את הריזלינג. ומה לנו? לנו יש פלאפל אבל האם יש לנו גם זן ענבים ישראלי שנהנה מהטרואר הארץ ישראלי?

קצת היסטוריה

ארץ ישראל נודעה עוד מימי קדם כמוקד לגידול ענבים וייצור יין כפי  שניתן ללמוד מהגתות הרבות שנמצאו לאורך כל הארץ. גפן הוא אחד משבעת המינים שהתברכה בהם הארץ. הרומאים אף הגדילו את כמות היצור של היין וייצאו אותו מהארץ לאזורים אחרים.  אך עם הזמן, בשל שלטון האסלאם בארץ (שאסר על הכנת יין) ייצור  ויצוא היין  קטן עד לכדי הפסקה מוחלטת.
כשרוצים לחקור את סוגי זני הענבים שהיו בארץ, נעזרים במקרא  אבל גם בו אין אזכור לסוגי הזנים שהיו, אלא רק לזן ענבים משובח בשם “שורק”  (ספר בראשית).  במקרים מסוימים נקראו הזנים בשם האזור בו גדלו (יין השרוני –  מהשרון) אבל עדין לא היו מספיק פרטים על הענב.

עם חידוש הישוב היהודי בארץ ישראל והעליות הראשונות בהשפעת הברון רוטשילד, התעורר מחדש ענף היין  במושבות הראשונות, והיה לאחד ממקורות הפרנסה העיקריים למחדשי היישוב היהודי החקלאי בארץ. לארץ הגיעו זנים מאירופה (בעיקר צרפת) דבר שהקטין את הסיכוי לשימוש עתידי בזנים הישראלים בענף.

בשנים האחרונות התקיים מחקר שנועד לאתר זנים ארץ ישראלים מקומיים, ולבדוק את מידת ההיתכנות של שילוב זנים אלו בתעשיית היין המקומית. הזנים נשמרו במספר דרכים מרכזיות- ראשית, האוכלוסייה הערבית המגדלת וצורכת את הענבים למאכל.כמן כן, השתמרו זנים מקומיים בכפרים ערבים נטושים וכן בסביבות מעיינות ונחלים זורמים, אך הדרך המרתקת ביותר היא בדיקות דנ”א כדי לזהות ולשחזר גפנים עתיקים. 
במחקר זה נמצא כי קיימים כמה עשרות זנים מקומיים ייחודיים גנטית הגדלים אך ורק בארץ ישראל. המחקר משך עליו ייננים אמיצים שכבר החלו לייצר יינות מענבים אלו, ולפתע אנו שומעים על יינות מענבים כמו: ביתוני, ג’נדלי, חמדאני, דבוקי, מראווי ועוד..

גת עתיקה

ביתוני

הזן של ביתוניה, זן ענבים אדום-סגול, צורת הגרגר שלו מזכיר חרוט וקליפתו עבה ובשרנית. הוא מרובה בגרעינים שמעניקים לו מרקם גס , והאשכול שלו צפוף. הענבים בעלי אחוז סוכר גבוה. בעזרתם של האגרונום יעקב הניג ודר’ שיבי דרורי, החוקרים  את הזנים הקדומים בארץ ישראל, הצליחו אנשי יקב רקאנטי למצוא כרם ביתוני  הגדל בגובה רב בהרי יהודה, ליד העיר חברון.  כרם אשר גדל בשיטת הדלייה מסורתית, הקרויה “סוכה חברונית”. יקב רקאנטי היה הראשון שעשה יין מזן זה,  ולאחר כמה שנים יקב גבעות יצא  עם גופונה ביתוני ואני בטוח שעוד יקבים יצטרפו לעשיה.

ביתוני

דבוקי

דאבוקי

הדבוקי הגיע לארץ כנראה מהרומאים שהביאו אותו מארמניה, ומאז הוא בארץ ליצור יין ומאכל. זהו  ענב לבן פירותי  שנטוע לכל אורך הארץ. הזן היה פופולרי  כענב מאכל, אבל איבד מזוהרו בשל החרצנים. כאשר יוצרים ממנו יין, צבעו  צהוב עם גוון ירקרק והוא מתאפיין בפרופיל טרופי רך וקטיפתי, ניחוחות דבש ואורגנו טרי עם סיומת מעט מרירה. מענב זה ניתן לעשות יין לבן מקומי  שלא מזכיר בטעמו זנים אחרים. היקב הראשון שייצר יין מזן זה הוא יקב כרמיזן  ואחריו הצטרפו פלדשטיין (שעושה ממנו גם יין זני וגם כחלק מבלנד) , טפרברג גם הוא  שמייצר ממנו בלנד, ועמק יזרעאל, האמיץ ביותר, שעושה מענבים אלו יין מבעבע בתסיסה טבעית (בשילוב עם קולומבר. בגירסא התוססת של עמק יזרעאל היין מותסס פעם אחת בבקבוק, ומבוקבק כאשר יש בו עדיין שמרים להמשך תסיסה וכך מפתח בעבוע בבקבוק ונוצר יין יבש בעל ארומות  של מלון, אשכולית ועשב ירוק.

חמדאני/מראוי

החמדאני זן ענבים מאזור ירושלים/חברון אך יקרא במקומות אחרים בשם מראוי, אם כי לפעמים המקומיים מתייחסים אליהם  כזנים נפרדים. הערבים מחשיבים את הזן חמדאני ליותר איכותי מהדבוקי, המשמעות הפשוטה של השורש חמד בערבית היא משובח. אשכולותיו עמוסי הפרי בצורת חרוטים נוטים להיות מאורכים ופרותיו צמודים. הגרגרים עגולים בעלי קליפה וציפה עבה. צבע הפֵירות צהוב, שיעור הסוכר  גבוה בעת השלמת ההבשלה, ומתאים לאכילה ולמיץ ולתעשיות מקומיות נוספות. כאמור, המראוי  דומה לחמדאני בצורת הפרי, בעוביו, בקליפתו, במיציו, במספר חרצניו ובמועד המאוחר של ההבשלה. לעומת זאת, דרגת צפיפות הפרי באשכול המראוי גבוהה יותר מזו של החמדאני. 
כרמיזן הוציא יין תחת השם חמדאני בשילוב עם הזן ג’נדלי, התסיסה נעשית במיכלי נירוסטה ללא חבית, בעל ארומות רעננות וטריות, רקנאטי הוציא יין  תחת השם מראווי  תסיסה במכלי נירוסטה ויישון בחביות עץ אלון. היין בעל  רעננות ומינרליות , עם ארומות של תפוח ירוק ולמון-גראס.
לרוב ישלבו זן זה בבלנד עם הזן  ג’נדלי(ג’נדאלי)

 

חמדאני

ג'נדלי

הג’נדאלי  הינו זן  חסון ועמיד , מכאן כנראה שמו בערבית (סלע גדול). הבשלתו נעה בין יולי לסוף אוגוסט, האשכול דליל, וגרגריו קטנים יחסית. הזג דק ועדין.  הג’נדלי היה נפוץ בהרי חברון ובירושלים.
בלנד היין בין חמדאני לג’נדאלי בעל ארומטיות מתונה לצד מינרליות ובעל גוף מלא שניתן פוטנציאלית אף ליישן בחביות לשם יצירת יין מורכב.

בשנים האחרונות החלו נטיעות נוספות מהזנים המוזכרים אך גם זנים נוספים כמו: ‘יעל, באר, צורימאן ועוד. בשנים הקרובות צרכן היין הישראלי יוכל ליהנות מיין שיוצר לראשונה מזה מאות שנים על טהרת הזנים הארץ ישראלים. המגמה תלך ותגדל ועוד ועוד יקבים יצטרפו לייצור יין מזנים אלו.

אהבתם?

שתפו עם חברים

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב email
Email
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp

לשתף

אני מעל גיל 18

כי בכל זאת יש חוק

אני מעל גיל 18

כי בכל זאת יש חוק