סיון נוימרק צוריאל

יקב מואה- MOA מלמד אותנו דבר או שתים על מה זה יין מדברי…

היקב

30 ימים בסך הכל עברו מאז שנסעתי לגיחת חופש קצרה (אך מדהימה) באיזור הערבה התיכונה. 30 ימים בהם הספקנו לסיים תקופת קורונה, להיכנס לתקופת לחימה, ואפילו לצאת ממנה, לתהות כל ערב מחדש מול החדשות בדבר גורלה של ממשלה ובחירות נוספות, ואז גם לצפות באחת פוטנציאלית קורמת עור וגידים.

אז סוף-סוף אחרי יותר מדי היסחים מסביב, אפשר לחזור ולהתרכז (בתקווה) בטוב שיש לארץ שלנו להציע לנו והפעם במסגרת גיחה קצרה אך מנחמת ומקסימה בערבה התיכונה. סך הכל יממה בילינו שם – 24 שעות. אבל כמו שבמדינה שלמה קורה המון ב-30 יום, גם ביממה בלבד הספקנו לקבל טעימה מאזור קטן בארץ (אך ממזרי למדי), שהותיר בכולנו המון חשק לחזור שוב כי יש בו הרבה יותר מה להציע מ-24 שעות. אפילו סיפק לנו חלום קטן על רילוקיישן מדברי בעתיד.

ומעבר לאוכל הטעים שאכלנו כאן, לאירוח המקסים שזכינו לקבל מהמארחים שלנו במתחם האירוח שלהם “לב אל לב” במושב עין יהב (יש כאלו שיקראו לזה צימר, אני מעדיפה להימנע מהקטגוריה הזו. יש הרבה יותר אינטימיות ונועם במתחם אירוח כמו זה שהיינו בו), יש כאן גם עשייה של יין. ואפילו מצוין.

לאחר לילה די רווי אלכוהול בפאב המקומי של עין יהב (מקום מגניב לגמרי ולגמרי נקודת ציון להגיע אליה), קמנו בבוקר לארוחת בוקר מפנקת בחממות של “גן ירק” במושב צופר, שזו היתה חוויה מדהימה בפני עצמה ואפילו סמוכה ליקב MOA. אז ריפדנו את הקיבה, ספגנו אווירה, ואז יצאנו לטעימות ביקב.

שמעתי על היקב הזה המון, ומודה שטרם התנסיתי ביינות שלהם, למעט איזה אחד אקראי במסגרת איזה ערב יין שגם הקשה עליי לזכור באופן מיוחד מה בדיוק שתיתי. ישבנו עם יהודה פרידמן מבעלי היקב שליווה אותנו כל הטעימה, סיפר לנו על היינות ועל העשייה שלהם, על הדרך שהם עברו כיקב וכייננים עד הלום. הם התחילו כמגדלי פלפלים, כמה מפתיע, עד שהחליטו בשנת 2014 להשלים חלום ולהתחיל לייצר יין במדבר. הבציר הראשון ב-2015 השלים סופית את ההסבה מתחום הפלפלים ליין.

הרוב המוחלט של הענבים כאן מגיעים מכרם הרוחות במצפה רמון, בגובה 800 מ’ מעל פני הים,  בטרואר ובאקלים  שנותן את הייחודיות לטעמי היינות ביקב ואולי הסיבה שבגללה ניתן לכנות את היקב כ”יקב מדברי”, במלוא מובן המילה (תיכף אולי נבין מה המשמעות של המונח “יקב מדברי”).

מואה 3

יהודה נתן לנו לטעום מכל יינות היקב. התחלנו מהלבנים (שנין בלאן ובלנד “בלאן”. שניהם משנת 2020 עם רמות שונות של ממסך של שרדונה) וכן מהרוזה שלהם. מדובר ביינות מאוד נעימים, פירותיים עם מינרליות עדינה וחומציות יחסית גבוהה. אלו יינות עדינים אך יחסית מורכבים, ופשוט כיפים. אין פה המון עבודת עץ וזה היופי שמחמיא מאוד ליין. מתאים מאוד לישראל, מתאים מאוד לימים החמים האלו. אם אפשר להגיד על יין שהוא יין “מדברי” קלאסי, אני מניחה שאלו ייפלו לקטגוריה הזו. לא ניתן להימנע מהשוואה הכרחית ללבנים יחסית דומים של יקבים “מדבריים” אחרים (השנין בלאן, למשל של יקב ננה האהוב והנהדר). זה שכאן לא נופל ברמתו, אם כי אפשר למצוא את הנקודות המבדילות ובהחלט ניתן ליהינות משני יינות מדבריים דומים בתפיסתם אך עדיין מובחנים בטעמם.

הרוזה עשוי מבלנד מפתיע למדי של מרלו, קברנה פרנק, קברנה סוביניון וסוביניון בלאן. מאוד הפתיע בחדות ורמות החמיצות שלו והוא מורכב למדי. לחובבי יין רוזה בסגנון הזה – מדובר ברוזה נהדר בעיני.

המשכנו משם לאדומים. מודה שבמדבר קצת קשה לשתות אדום, אבל יש כאן יינות אדומים שגם הם יכולים בקלות להכנס לקטיגוריה של יינות “מדבריים”, בגלל ארומות מתובלות, אדמתיות ואפילו קצת מלוחות. זו לא תוצאה של עבודת עץ והתערבות חיצונית, אלא גידול בתנאי המדבר של מצפה רמון.

התמזל מזלנו ויצא לנו לעשות אפילו סוג של “טעימת רוחב” של זנים זהים משנה ובציר שונים. למיטב זכרוני חלק מהבצירים שטעמנו, יהודה אמר כי כבר אינם קיימים עוד לרכישה, אבל זה לא משנה כי באמת כל מה שטעמנו היה מצוין.

השיראז 2017 לעומת סירה 2018. אין ממש נימוק אמתי למה השם על הבקבוק שונה, יהודה הסביר שמעכשיו השם הוא שיראז בלבד ואנחנו מתנסים בבקבוק האחרון שנותר שמכונה “סירה”. זה הגיוני כשטועמים את היינות האלו. הסירה 2018 היה מתובל מאוד ועם טעמי פרי מודגשים. מאוד “אוסטרלי” באופי שלו. זה יין עמוק וקטיפתי, למרות גילו היחסית צעיר. אלו יינות מאוזנים להפליא וכנראה לא בכדי השיראז שכה כשיראז המצטיין של תחרות אשכול הזהב 2020. 

משם המשכנו למלבק ולקברנה סוביניון של היקב. גם מהם התנסנו בכמה בצירים. אני מודה שמלבק הוא זן שאני קצת פחות מתחברת אליו ובקברנה סוביניון קשה מאוד להרשים אותי. אבל הפלא ופלא, גם אלו היו מרשימים. המלבק 2018 אף זכה כיין מצטיין באשכול הזהב 2020. מדובר ביין מאוזן להפליא עם טעמי פלפל מודגשים ופירות ומורכבות מרשימה שנובעת מפרי עצמו, ופחות כתוצר שימוש של כל מיני אדפטציות ליין. הגישה היא שזה היין, זה הפרי, תיהנו ממנו. הקברנה סוביניון הפתיע מאוד. יין מורכב עם טעמי פרי ועומק. גם כאן, למרות גילו, ויש לו אפילו פוטנציאל התיישנות. יין אדום מצוין תוצר החלק הדרומי של ישראל.

אז יש כאן בחירה מוצלחת של כרמים וענבים, ועבודת יינות מצוינת. אגב, כל יינות היקב נעים בגזרת מחיר של סביב ה-100 ₪ (קצת למעלה או למטה). מבחינתי זו גזרת המחיר הקבועה בה אני קונה יינות בדרך כלל לצריכה יומיומית ואלו יינות VFM במלוא מובן המילה.

מתחם היקב עצמו גם מארח אירועים ואנחנו הגענו אחרי ערב שהיה בו כזה אז מתחם היקב היה עדיין “מקופל” ומנומנם. תקופת אפטר-קורונה, ואירועים זה נשמע דבר נדיר, אך חזרתם מבורכת. וזה עדיין לא הפריע להתרשם מיופיו של היקב הזה, שנבנה חד משמעית בשתי ידיים. יש כאן חצר מקסימה ואפשר בקלות לאבד כאן אחר צהריים שלמים על בקבוק יין ופלטת גבינות שהמקום מציע.

קצת לוגיסטיקה

היקב לא כשר. מומלץ לתאם הגעה מראש.

עלות טעימה (4 יינות) – 50 ₪.

30 – 70 ₪ לפלטות משתנות (גבינות של בארי)

 

ואם זה עשה לכם חשק לטעום מה זה “יין מדברי” ולא ייצא לכם להגיע ליקב בקרוב, אז שתדעו שגם הם ישתתפו בפסטיבל היין של MyYain שיתקיים ב-22.7.2021 בבית הירוק בתל אביב. מומלץ להגיע ולהתרשם לבד מהיופי שגם הדרום שלנו מפיק לנו במפתיע בתחום היין.

פרטי תקשורת של היקב:

לשתף

אני מעל גיל 18

כי בכל זאת יש חוק

אני מעל גיל 18

כי בכל זאת יש חוק

preloader