30 ימים בסך הכל עברו מאז שנסעתי לגיחת חופש קצרה (אך מדהימה) באיזור הערבה התיכונה. 30 ימים בהם הספקנו לסיים תקופת קורונה, להיכנס לתקופת לחימה, ואפילו לצאת ממנה, לתהות כל ערב מחדש מול החדשות בדבר גורלה של ממשלה ובחירות נוספות, ואז גם לצפות באחת פוטנציאלית קורמת עור וגידים.

אז סוף-סוף אחרי יותר מדי היסחים מסביב, אפשר לחזור ולהתרכז (בתקווה) בטוב שיש לארץ שלנו להציע לנו והפעם במסגרת גיחה קצרה אך מנחמת ומקסימה בערבה התיכונה. סך הכל יממה בילינו שם – 24 שעות. אבל כמו שבמדינה שלמה קורה המון ב-30 יום, גם ביממה בלבד הספקנו לקבל טעימה מאזור קטן בארץ (אך ממזרי למדי), שהותיר בכולנו המון חשק לחזור שוב כי יש בו הרבה יותר מה להציע מ-24 שעות. אפילו סיפק לנו חלום קטן על רילוקיישן מדברי בעתיד.

ומעבר לאוכל הטעים שאכלנו כאן, לאירוח המקסים שזכינו לקבל מהמארחים שלנו במתחם האירוח שלהם “לב אל לב” במושב עין יהב (יש כאלו שיקראו לזה צימר, אני מעדיפה להימנע מהקטגוריה הזו. יש הרבה יותר אינטימיות ונועם במתחם אירוח כמו זה שהיינו בו), יש כאן גם עשייה של יין. ואפילו מצוין.

לאחר לילה די רווי אלכוהול בפאב המקומי של עין יהב (מקום מגניב לגמרי ולגמרי נקודת ציון להגיע אליה), קמנו בבוקר לארוחת בוקר מפנקת בחממות של “גן ירק” במושב צופר, שזו היתה חוויה מדהימה בפני עצמה ואפילו סמוכה ליקב MOA. אז ריפדנו את הקיבה, ספגנו אווירה, ואז יצאנו לטעימות ביקב.

שמעתי על היקב הזה המון, ומודה שטרם התנסיתי ביינות שלהם, למעט איזה אחד אקראי במסגרת איזה ערב יין שגם הקשה עליי לזכור באופן מיוחד מה בדיוק שתיתי. ישבנו עם יהודה פרידמן מבעלי היקב שליווה אותנו כל הטעימה, סיפר לנו על היינות ועל העשייה שלהם, על הדרך שהם עברו כיקב וכייננים עד הלום. הם התחילו כמגדלי פלפלים, כמה מפתיע, עד שהחליטו בשנת 2014 להשלים חלום ולהתחיל לייצר יין במדבר. הבציר הראשון ב-2015 השלים סופית את ההסבה מתחום הפלפלים ליין.

הרוב המוחלט של הענבים כאן מגיעים מכרם הרוחות במצפה רמון, בגובה 800 מ’ מעל פני הים,  בטרואר ובאקלים  שנותן את הייחודיות לטעמי היינות ביקב ואולי הסיבה שבגללה ניתן לכנות את היקב כ”יקב מדברי”, במלוא מובן המילה (תיכף אולי נבין מה המשמעות של המונח “יקב מדברי”).