אומנות יצירת הבלנד היא יצירת מוצר סופי שלם שגדול מסך חלקיו, כלומר לעשות 1+1 ולקבל הרבה יותר מ-2.
שילוב זנים שונים מאפשר ליינן חופש פעולה ביצירת היין: זנים שונים מחפים על נקודות חולשה זה של אחרים, וניתן להשיג את המיטב מכמה זנים. כל יינן מחליט בשלב שונה בתהליך הייצור על הרכב הבלנד וישנם ניסיונות רבים עד להרכב הסופי, ולאחר ההחלטה על התערובת הסופית, הבלנד יכול לעבור שלב הביקבוק.
דוגמה לניהול נכון של בלנד: אם יש לנו ענב עם טעמים חזקים בתחילת הטעימה כמו פטיט ורדו נרצה אולי לערבב אותם עם קברנה פרנק בעל סיומת טובה (שחסרה לפטיט ורדו), כך כל יין תורם את חזקותיו.

נקח לדוגמה את יין הבורדו שמורכב ממרלו, קבנרה סובניון, קברנה פרנק,פטיט ורדו ומלבק.
קברנה סוביניון – נוטה להביא ליין אינטנסיביות, כוח רב ומשקל רב,טאנינים חזקים וארומות של  פירות “שחורים” ופלפל שחור.
מרלו – הטאנינים רכים יותר,  ארומות וטעמים של פירות אדומים: פטל, דובדבנים ושוקולד (מרכך את הטאנינים האגרסיבים של קברנה סובניון ומעדן אותו לשתיה)
קברנה פרנק – תורם  טעמי צמחים/עשבים ופרי אדום חזק , כמו כן  הוא בעל סיומת ארוכה שמתווספת ליין.
מלבק-  תורם את הטעמים של הפירות הכהים וצבע.
פטי ורדו – בעל חומציות גבוהה וכך ניתן לשלוט ברמת החומציות הכוללת של התערבות, בנוסף נותן צבע עז ליין.

קבנה סובניון/מרלו/קברנה פרנק הם העיקרים בבלנד ופטי ורדו ומלבק מגיעים באחוזים קטנים מאוד בכדי לאזן צבע/טאנינים/חומציות וטעם, כך יינן מחליט לפי התכונות של כל ענב, איזה להכניס ומה יהיו היחסים.

ליין חד זני מספר יתרונות בפני עצמו, הוא מאפשר לנו להבין את המאפיינים של כל זן (התנהגות של קברנה סובניון מול קברנה פרנק ,האבא קברנה פרנק מתנהג שונה בטעמים ובצבע מבנו הקברנה סובניון) . בנוסף ייצור יין זני עוזר לבודד את כלל רעשי הרקע ולהבין את ההשפעות של הטרואר על יצור היין הסופי לדוגמה שרדונה מארה”ב יהיה בטעמים שונים משרדונה מאירופה. 
חשוב לציין כי בעולם הישן יש תקנות המגבילות את אפשרויות המיזוג, לדוגמה הענבים האדומים המותרים בריוחה בספרד הם טמפרנילו, גרציאנו ומזואלו, ולכן יין אדום של ריוחה יכול להיות רק תערובת של שלושת הזנים הללו, וייננים אינם יכולים לכלול זנים אחרים. 

קצת תמונות של תהליך בחירת הבלנד והרכבו: